נערות החלומות

דפנה צור, אורלי בוצר ואלונה יודישקין, מביאות פרשנות חדשה לשירים מוכרים ואהובים בעיבוד לשלישייה

דפנה צור, יוצאת להקת חיל האוויר, אורלי בוצר, בת לזמרים ותיקים מהגבעטון ואלונה יודישקין, המנהלת המוזיקלית של להקת "כחול לבן", הן ההרכב של השלישייה החדשה, "טריו בנות", (שם זמני), אשר החליטו לשנס מותניים ולנסות להביא חידוש וריענון לשירה העברית והלועזית. הן משלבות מוזיקה מגוונת לצד קלאסיקות של הזמר העברי, ומעניקות פרשנויות חדשות למנגינות מוכרות. נוסטלגיה במיטבה.

 

במבט לאחור אל שנות החמישים, השישים והשבעים של המוזיקה הישראלית מתגלה כי על מיצבור הלהיטים האדיר של אותה תקופה אחראיות לא מעט שלישיות, ביניהן "גשר הירקון", "הנשמות הטהורות", "החלונות הגבוהים", "השלושרים", "הגשש החיוור", "שלישיית התאומים", "שוקולד מנטה מסטיק" ועוד. אז הנה, גם לטורונטו יש שלישייה. מתחת לאף, שלוש בחורות אמביציוזיות ועם רקע חזק מאד במוזיקה, מקימות שלישייה, המאמינה שתביא חידוש ובשורה לקהל המקומי. השלישייה מצדיעה לזמר העברי והלועזי, והן עושות זאת בלי להקות ליווי מאחוריהן ובלי ציוד ווקאלי כבד. הן שרות ומלוות עצמן בנגינה: אלונה העדינה, על הפסנתר, דפנה המלוטשת, גיטרה ופסנתר ואורלי המרגשת, בשירה.

 

הוזמנתי לאחת החזרות, שהתקיימה בביתה של אלונה. שתי ספות, שולחן, ופסנתר ענק בפינה. כאן מתנהלות החזרות להופעות העתידיות של השלישייה. זה המטבח בו מתבשלות לאיטן וריאציות לשירים מוכרים, בחידושים מוזיקליים. הדינאמיקה הקבוצתית, ההקשבה אחת לשניה, ההערות הבונות, חילופי הביטויים המוזיקליים - הכל התבצע תחת השראה טובה ובאינטנסיביות מעוררת התפעלות. אולי זה בגלל ההיכרות האישית ביניהן, אולי בגלל שפרוייקט זה הוא הבייבי האישי שלהן ואולי בגלל שהן פשוט זורמות עם כישוריהן הטבעיים. נא להכיר: שלוש בחורות אמיצות שהרימו את הכפפה, וכאן כדי לעשות שמח. טריו בנות שמה לה למטרה לקדם ולהעשיר את חוויית ההאזנה של הקהילה הישראלית ושל הקנדים היהודים. הן עדיין בשלב של חזרות לקראת המופע, שעדיין אין לו תאריך. עד כה, הן הופיעו בטקסים ממלכתיים, במפגשים חברתיים ובפרוייקטים של הקהילה הישראלית. במופע ישירו כ-20 שירים. יש להן מחרוזות של שירים שמתחילות לדוגמא ב"הנביא יחזקאל", שהופך לשיר קצבי מקפיץ, ומיד עוברים ל"אהבות שלי", "אהבה ראשונה", "התשמע קולי", "אינך יכולה" ועוד. קולאז' של שירים. עוד עיבוד מעניין למחרוזת שמתחילה עם "אמא אדמה", "אני ואתה", "אני גיטרה" ועוד. הן בונות את מחרוזות השירים לפי אירועים, חגים, מסיבות, כינוסים ועוד. המאפיין את השלישיה הזו הוא שהן שרות בשלושה קולות, ולאחר עיבוד השיר קולותיהן נשמעים כקול אחד אחיד, מן הרמוניה קולית שלמה.

 

 

בהתחלה, הרעיון היה צמד, אלונה ואורלי. דפנה הצטרפה לצוות מאוחר יותר. ההחלטה להפוך לשלישייה התבשלה לאחר שהשלוש השתתפו במחזה מוזיקלי. אורלי ודפנה כשחקניות וזמרות, ואלונה כמנהלת מוזיקלית. הצטרפותה של דפנה משלימה אותן, הן מבחינה קולית והן מבחינת היצירתיות. יש לציין, ששלושתן מוכשרות כשד, לכל אחת נסיון ורקע בשירה ונגינה ורקע בהופעה על במה, אך לא כצוות. כטריו, תהיה זו הפעם הראשונה בה יופיעו יחד, בפני הקהל הישראלי.

 

דפנה צור:

דפנה צור היא יוצאת להקה חיל אוויר. היום היא דמות מוכרת בקהילה הישראלית, הן כזמרת והן כמארגנת ערבי שירה. "ענת שרוף הקנדית", מכנים אותה. ביום יום, דפנה מנהלת את מחלקת הפירסום בערוץ הישראלי של טורונטו. היא נולדה בפוריה, שליד טבריה, מול נוף אגם הכינרת. בגיל צעיר עברה עם משפחתה לחיפה. "מהעיר חיפה יש לי זכרונות ילדות יפים", מספרת דפנה. בכיתה י', החלה להופיע בהתנדבות בבתי חולים. עקב הפידבקים החיובים שקיבלה, הלכה ללמוד פסנתר, נבל וגיטרה. שלושת האינסטרומנטים הללו עזרו לה מאוחר יותר, כשניסתה את כוחה בהלחנת שירים. תוך זמן קצר החלה להופיע עם הגיטרה בכל רחבי הארץ, ואף הופיעה באירופה. כשעמדה להתגייס היה ברור שהיא הולכת לכיוון של להקה צבאית. ולהקת חיל האוויר זכתה בה.

 

לקנדה הקרה הגיעה בעקבות חוזה להופיע במועדון לילה לשלושה חודשים. החוזה הסתיים, ו-18 שנים אחרי, היא עדיין כאן. במהלך השנים התחתנה וילדה את נעמי. בתקופת הריונה הגתה רעיון, להוציא לאור ספר, במתכונת דפי זהב בעברית, במיוחד לישראלים, בשם "דפי דפנה" .

 

רצית לעבור מתחום השירה אל תחום הפירסום?

"כשהחלטתי להוציא לאור את דפי דפנה, זה לא היה כאלטרנטיבה לשירה. בתקופת הריוני, חיפשתי רופא נשים דובר עברית. אין לי מושג למה, אבל התעקשתי על כך. מאי שם הגיח הרעיון להוציא לאור את דפי דפנה, שאגב, נחל הצלחה גדולה. הרעיון היה לעזור לכל אותם מהגרים חדשים המבקשים להגיע לכל המוסדות והשירותים בדרך הקלה ביותר. מאוחר יותר, מכרתי את הקונספט לבחור ישראלי צעיר ואמביציוזי".

 

למה לוותר על תרנגולת שמטילה ביצי זהב?

"אני חושבת שזה בגלל שמיציתי את עצמי בתחום הזה. פתאום נוכחתי לדעת שאני טובה בלהמציא ולהקים פרוייקטים חדשים. הייתה לי תחושה פנימית שאני צריכה להמשיך הלאה. התקבלתי כמפיקת פרסומות לערוץ הטלוויזיה הישראלי כאן בטורונטו בשם Ethnic Chanel . אפילו נידבתי את קולי לכמה פרסומות טלוויזיה. מאד נהניתי מהעבודה ומההזדמנות להחשף לתרבויות אחרות. היום אני מנהלת את מחלקת הפירסום".

 

את הכשרון היחידי במשפחתך?

"לא. יש לי אחות, מוכשרת בטירוף, שמופיעה ושרה, וגם כותבת שירים בחסד עליון. היא כתבה לי מספר שירים ואני הלחנתי. אגב, אפשר לצפות בכל השירים שלי בערוץ יו-טיוב".

 

מה הקשר שלך לרפאל איתן?

"רפאל איתן היה בעלה השני של אמי. רפול היה איש מקסים ואמפטי, איש מעשים ולא דיבורים. הוא היה סבא נפלא לכל הנכדים. כשהייתי מגיעה לארץ עם בתי, היינו מטיילים יחדיו ברחבי הארץ. מאד הצטערתי שאף פעם לא הגיע לבקר בקנדה, אבל הוא לא אהב לעזוב את ישראל. הוא ניהל את פרוייקט נמל אשדוד, ותמיד היה לוקח אותנו לראות את התקדמות הפרוייקט. הוא היה גאה מאד בפרוייקט זה. כמה חבל, שדווקא בנמל הזה הוא מצא את מותו. עמוס אטינגר כתב שיר בשם 'איש בסערה' והקדיש אותו לרפול, שיר המתאר את חייו הסוערים ואת מותו המיותר. גם את השיר הזה ניתן למצוא ביו-טיוב. קוריוז מעניין הוא שרפול הוא זה שביטל בזמנו את קונספט הלהקות הצבאיות. וכל פעם שנפגשנו, צחקנו על כך".

 

בתוך הטריו, את בעלת הניסיון המוזיקלי הרחב יותר?

"כן. בעבר הופעתי בערבי שירה אותם הפקתי. אך לאחר תקופת מה הפסקתי, אבל רק כדי לגלות שלקהל המקומי יש צמא אדיר ואמיתי לשירי ארץ ישראל. התחלתי להופיע בערבי שירה בסגנון מופעים שיש בישראל, כמו ביקב ובביקתה. הישראלים כאן בטורונטו הדביקו לי את התואר 'עינת שרוף הישראלית'. בנוסף לערבי שירה אני גם מופיעה באירועים פרטיים, ומכינה ערבים מיוחדים על פי נושאים (ערב שירי משוררים, להקות צבאיות, נופים בארץ וכו'). אני ברת מזל שאני יכולה לעשות דברים שאני אוהבת. וכרגע זה לשיר ולטייל בכל צפון אמריקה".

 

כתבת גם מחזמר?

"לפני כשנה השתתפתי במחזמר 'בוסתן ספרדי' בתפקיד ויקטוריה. מאי שם הגיחה לה המוזה, ובמשך שלושה חודשים ישבתי וכתבתי שעות כל יום. המחזה מבוסס על שירי נעמי שמר. יש התעניינות במחזמר מתיאטרון ילדים בארץ, אבל אני שוקלת את האפשרות להרים את המופע דווקא כאן בטורונטו. התחושה שלי שזה גדול עלי, אבל אני אשמח מאד אם מישהו ירים את הכפפה ויעזור לי".

 

מה החלום?

"יש לי אחד קטן שמתרוצץ לו בתוכי כבר המון שנים. החלום שלי הוא להוציא את השיר ‘Don’t Wait for Wake Up Call’. את השיר הזה כתבתי בתקופה הכי קשה של חיי, תקופה בה חליתי בסרטן הלימפומה, והוא נכתב בעקבות גילוי המחלה, המשבר הנפשי והטיפולים הקשים. השיער נשר לי, והחלטתי לגלח את שיער ראשי. לא חשבתי לרגע איך תגיב הסביבה, ולא היה איכפת לי שידעו. אני ניהלתי מאבק על חיי, ומה חשובה דעתם של כמה אנשים על מעשיי? אני מאמינה שהשיר הזה יכול להצליח. זהו שיר המעביר מסר שאסור לחכות למכה וצריך ליהנות מהחיים בכל רגע נתון, כי אי אפשר לדעת מה יילד יום".

 

 

אלונה יודישקין:

אלונה יודישקין נולדה באוקראינה בשנת 1970. היא התחילה ללמוד נגינה על פסנתר בגיל צעיר מאד. לפני שסיימה את לימודיה האקדמאיים, הכירה את בעלה, ובנה הגיח לאוויר העולם זמן קצר לאחר מכן. ב-1992, עם העלייה היהודית הגדולה מרוסיה, עלתה לארץ, וסיימה את התואר B.A. באקדמיה למוזיקה בתל אביב. כשבע שנים לימדה נגינה בבית ספר לאומנויות בארץ. כשהגיעה לקנדה, היה זה אך טבעי שתפנה לכיוון ההוראה. היא עבדה כמורה למוזיקה בבית הספר היהודי 'אסוסייטד'. בינתיים, פרוייקט 'כחול לבן' חיפש מנהלת מוזיקלית ומנצחת לפרוייקט בהשתתפות ילדים. אלונה ניגשה לראיון והתקבלה מיד. ביתה של אלונה הוא בית מוזיקלי. בעלה מנגן על פסנתר וגיטרה, הבן על גיטרה והבת שרה. אלונה ובעלה, איש מחשבים ותיק, אוהבים מאד לשיר, והם גם מופיעים ביחד באירועים. בנוסף, אלונה היא גם המנהלת מוזיקלית של מקהלת כחול לבן, של להקת המבוגרים, והמנהלת המוזיקלית של תיאטרון המפגש. החיבור שלה לטריו בנות היה ממש בזמן. היא הייתה צמאה לחידושים. היום, כל מה שהיא רוצה זה להמשיך ולהנות מהעשייה, הנגינה, העיבוד והשירה.

 

איזה ציפיות יש לך מהטריו?

"קודם כל, שהקהל יגיע. לאחר מכן, אני בטוחה שיאהב את סגנון השירה שלנו. אנחנו מבצעות שירים מוכרים וגם שירים מקוריים של דפנה. אני מאד רוצה שהטריו יצליח ,ואנחנו עובדות קשה מאד בשביל זה. אבל אני חייבת לציין שאנחנו גם נהנות מכל דקה ביחד".

 

מה תפקידך בטריו?

"מתוקף מקצועי כמנהלת מוזיקלית, אני אחראית על עיבוד השירים הראשוני. כולנו ביחד בוחרות את השירים ודואגות שתהיה בהם שליטה מלאה של קולות השלישייה. לפעמים שלושתינו מעבדות עיבודים שונים לשירים, וזו ממש חגיגה לחושים".

 

איך מתבצעת עבודתך בתיאטרון המפגש?

"אני דואגת שהצוות בהצגה ישיר טוב, ובטונים הנכונים. ואם צריך, אז אני גם מעבדת את השירים. בסך הכל, אני מאד מרוצה מהתוצאות. זו השנה השלישית, ואני מקווה שיהיו לי עוד הרבה שנים של עבודה".

 

ד"ר גידי קורן נתן לכם שיר שהלחין בארץ?

"ד"ר גידי קורן נתן לנו את הזכות לשיר שיר שנכתב ע"י נתן יונתן והוא הלחין אותו. את מילות השיר מצאו רק אחרי מותו של נתן יונתן. גידי הלחין, והרשה לנו לעשות לו עיבוד משלנו. יש לנו עוד כמה שירים שדפנה כתבה, ובהזדמנות זו, השלישייה רוצה להודות מכל הלב לגידי על ההזדמנות לשיר את שירו".

 

איך מערכת היחסים ביניכן מחוץ לחזרות?

"יש בינינו מערכת חברות הדוקה וטובה. אנחנו מפרגנות ונותנות חופש ביצוע. אנחנו נפגשות לעתים קרובות, ויש קשר גם בין המשפחות".

 

לאיזה סוג של קהל מיועד המופע שלכן?

"קהל היעד הראשוני שחשבנו עליו הוא קהל בשנות ה-35-50, שפחות או יותר מכיר את רפרטואר השירים. אבל בזמן החזרות, כשסיפרתי לאנשים שאנחנו עובדות על המופע הזה, גיליתי להפתעתי שהרבה חבר'ה צעירים יותר אוהבים שירים ישראלים, ישנים וחדשים. לכן, נראה לי שהמופע הזה פתוח לכל הגילאים. כל מה שצריך זה לבוא לשמוע, לשיר וליהנות".

 

מה החלום?

"שבעוד כמה שנים אגיע לחזרות על מופעים חדשים ביחד עם הנכדים שלי, ואראה להם את העבודה היפה שסבתא עשתה ועדיין עושה".

 

אורלי בוצר:

אורלי בוצר נולדה בקיבוץ בית השיטה להורים מוזיקליים, חנוך ושולה אלבלק, שהופיעו בלהקת הגבעטרון. אביה היה סולן הלהקה. הוריה הופיעו עם להקת "אשכולית", של בית השיטה. בשנות השבעים, הצטרפה להקת "אשכולית" ללהקת "הגבעטרון", של קיבוץ גבע. לאורלי חמישה אחים ואחיות וכולם בעלי כשרונות מוזיקליים. היא מחייכת כשהיא נזכרת בהופעה הראשונה שלה, כשהייתה בת חמש. "זה היה בליל פסח, בחדר האוכל של הקיבוץ. מבלי להתבלבל, עליתי על הבמה ושרתי". בגיל שמונה הופיעה בפסטיבל עין גב, יחד עם אמה. כשהתגייסה לצבא, הייתה למכי"ת הראשונה של חיילים בצה"ל. היא ניגשה לאודישנים בלהקת פיקוד מרכז והתקבלה, אך הצבא סירב לשחרר אותה. וכך נגוז לו החלום להתקבל ללהקה צבאית. היא סיימה את שירותה כמכי"ת ולא כזמרת. בתום שירותה, הצטרפה לקבוצה שהקימה את קיבוץ אורטל בצפון. לאחר שלוש שנים, לקחה לעצמה חופש של שנה כדי להגשים חלום, טיול תרמילאים בעולם. היעד היה אירופה ודרום אמריקה. משהו השתבש בתוכניות, והיא הגיעה לקנדה. כאן פגשה את בעלה, נישאה לו וילדה את ילדיהם. היום, אורלי עובדת כסוכנת נסיעות ב"פירלס טראבל", ומידי פעם מפשילה שרוולים ועוזרת לבעלה לערבל בטון, בקידוחי בורות. בין היתר, היא משתתפת פעילה בהצגות של תיאטרון המפגש. בעלה שר גם הוא, וגם לומד פיתוח קול. בתה, שירה, לומדת בבית ספר לאמנות, זמרת מחוננת ותלמידה בסדנת התיאטרון לילדים של מרכז שוורץ רייזמן. בניה משלימים את הפאזל המוזיקלי לבית בוצר - יוני מתופף וטל מנגן וכותב מוזיקה.

 

איזה זכרונות ילדות יש לך מהבית המוזיקלי שגדלת בו?

"כשהייתי קטנה, ההורים שלי היו גוררים אותי להופעות שלהם והייתי נרדמת מאחורי הקלעים. אבל בתקופת הופעותיהם בגבעטרון הייתי בוגרת יותר, והייתי מביטה בהם בשקיקה, וחושבת, 'זה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. לשיר!' להורים שלי היו חברים ידועים כמו רפול ואריק שרון, והם היו נפגשים לערבי שירה בציבור על הדשא בקיבוץ. ערבים אלה נחרטו עמוק בזכרוני, ומאוחר יותר שאבתי מהם המון רקע למוזיקה".

 

איך התבטא הכשרון המוזיקלי במשפחה שלך?

"את ההשראה המוזיקלית שלנו שאבנו בעיקר מההורים. כמעט לכולם במשפחה שלי יש יכולות מוזיקליות. אני זוכרת שלפני כל אירוע משפחתי היינו מתארגנים ומכינים שיר משפחתי. את השיר היינו נותנים למעבד, עורכים חזרות, ובאירוע היינו מופיעים בפני קהל האורחים. אגב, עד היום אנחנו שומרים על מסורת זו.

 

יש זמר או מלחין שהשפיע על המוזיקה שלך?

"קודם כל, הוריי. הם היו הדוגמה הטובה ביותר וההשפעה החזקה ביותר על סגנון השירה שלי וההחלטה ללכת לכיוון הזה. כשהייתי קטנה, אמי ביקשה לאפשר לי לקחת שעורים בפיתוח קול אך הקיבוץ סירב, מחוסר תקציב. אבל זה לא הפריע לי מלהמשיך במסלול השירה. יש שתי זמרות שהשפיעו עליי מאד, והן יהודית רביץ ומזי כהן. חבר שלי באותה תקופה ניגן איתן, והייתי מגיעה יחד איתו כמעט לכל הופעה שלהן".

 

את מאמינה בטריו?

"אנחנו משקיעות כדי להמשיך ולהופיע עוד הרבה שנים. אני חושבת שאם נצליח לעבור את טבילת האש הראשונה בהצלחה, השאר יבוא בקלות. שלושתנו אוהבות להופיע, אוהבות לשיר, ורוצות לקוות שכל עמלנו לא יהיה לשווא. אנחנו נישאר על המפה גם בעוד הרבה שנים כי קונספט כמו שלנו לא היה עד כה בטורונטו".

 

מה החלום?

"להקים מועדון זמר שיהיה שילוב של הופעה שלנו והופעות של זמרים אורחים. והלוואי וגם נצליח להופיע בהמון מקומות ואירועים, ובטכסים קהילתיים. ב-4 בנובמבר אנחנו מופיעות בטכס האזכרה של רבין. ויכול להיות שהזמנה זו היא סנונית ראשונה שתביא עמה עוד הרבה מופעים".