החדש של אנדרו בירד - ועוד מוזיקה בחינם

סופיאן סטיבנס מוציא קליפ חדש באווירת חג המולד, מוזיקה אפריקאית באווירת הגל החדש מהאייטיז - ואלבום שני לאנדרו בירד. הוא לא רק יפה, הוא גם אסתטי. מוזיקה חדשה ברשת

המדור של השבוע שעבר, שהורכב כולו מהמלצות מצוינות שלכם, הביא לגל אדיר של המלצות נוספות בתגובות. מחמת מגבלות המקום, לא כולן יכולות להיכנס לכאן, אבל תודה גדולה לכל הממליצים והממליצות. מהתגובות עולה גם שדרושה הבהרה פשוטה: "איים בזרם" עוסק במוזיקה חדשה עד חדשה מאוד. רק זיכרו זאת כשאתם ממליצים על אריק קלפטון. ואחרי התודות וההבהרות, בואו נגיע לדבר שלשמו התכנסנו כאן: מוזיקה מצוינת לשמוע בסופ"ש.

 

קליפ השבוע

אצלנו, ברגע שחושבים להתחיל לפרק את הסוכה, סופגניות צצות בכל מקום כאילו אין חודשיים עד חנוכה. בארצות הברית, האלווין הוא בעיקר סימן שחג המולד כבר בפתח, ואפשר להתחיל להתכונן. זמר שאוהב מאוד את חג המולד הוא סופיאן סטיבנס, שמדי שנה מקליט ומוציא שירי חג מולד מסורתיים, לצד שירי חג מולד מקוריים ולפעמים מאוד יוצאי דופן.

 

 

השנה הוא הקליט בין היתר את "Mr. Frosty Man", שיר על איש שלג שאוהב שירים של יו לה טנגו וגלידה. אך אבוי! בקליפ ה-Claymation האדיר של השיר, תקלה בכור הגרעיני מביאה למתקפת זומבים נוראה על משפחה קטנה. במקרה כזה אי אפשר לסמוך על איש, אפילו לא על סנטה קלאוס. רק איש השלג שבחוץ יכול להיחלץ לעזרת המשפחה, וכך הוא אכן עושה בסדרה של קרבות מזעזעים וקורעים מצחוק. זה קליפ עצוב ומצחיק, כמו שצריך.

 

ארוחת החינם של השבוע

אנדרו בירד הוא מהמוזיקאים האסתטיים ביותר על הפלנטה. כשאני אומר את זה אני לא מתכוון לכך שהוא יפה (אם כי יש הטוענים שהוא יפה), אלא לכך שהמוזיקה שלו היא קודם כל מאוד, מאוד, מאוד יפה. אסתטית, היא מענגת את האוזן, הכל בה יפה ומעוצב היטב ומונח בדיוק במקום, עשוי ביד אמן. על השאלה אם היא גם מרגשת אפשר להתווכח.

 

 

עכשיו הוא מוציא אלבום חדש, שבניגוד לקודמיו מצליח גם להזיז אצלי משהו בפנים ולא רק לעורר אצלי הערכה מרוחקת. אולי זה קורה כי הוא מרשה לעצמו להקפיד בצורה פחות פרפקציוניסטית על כל תו ופעמה. מוזיקאי מחונן שמרשה לעצמו להשתחרר זה דבר נפלא. אז אולי בירד עדיין לא רוקד שיכור על שולחנות, אבל גם השיחרור היחסי הזה עושה לו רק טוב. האזינו ל-Hands of glory, האלבום השני של בירד ב-2012, בסאונדקלאוד.

 

אמן השבוע

מכל ההמלצות שלכם בשבוע שעבר, אחת הצליחה לפלס את דרכה הנה. בשנים האחרונות צצות בארה"ב לא מעט להקות שמשלבות יסודות של פופ ורוק עם אלמנטים של מוזיקה אפריקאית. מ-Vampire weekend ועד Givers או tUnE-yArDs. עכשיו, בזכות המלצתו של תמיר, נתקלתי במישהו שמרכיב תרכובת דומה, רק שהוא באמת מאפריקה, ולכן אפשר לומר שהוא שואל מאמריקה, במקום האמריקאים ששואלים מאפריקה.

 

 

Petite Noir הוא שם הבמה של יאניק אילוגה, צעיר בן 22 מקייפטאון בדרום אפריקה. אילוגה מתבסס בעיקר על הניו-וייב ותחייתו, ולכן מזכיר דברים כמו TV on the radio או Talking heads. כמובן שמצחיק להגיד שהוא מזכיר אותם כשהם מזכירים את המוזיקה מהאיזורים שלו. הוא מכניס למוזיקה מינונים הולכים וגוברים של ריפים אפריקאיים של גיטרה כמו אלה של גיטריסטים ממאלי, וכמובן כלי הקשה ומקצבים פרימיטיביים נהדרים. התוצאה היא ניו-וייב שפוגע חזק יותר בבטן.

 

"Till we ghosts" שלו זכה כבר לשבחים אצל אוטוריטות האינדי פיצ'פורק, ובגרדיאן כינו את המוזיקה שלו "ג'וי דיוויז'ן פוגשים את פול סיימון בגרייסלנד". בסאונדקלאוד אפשר לשמוע שני שירים נוספים ומצוינים שלו.

 

מה שמעתם השבוע שכולם צריכים לשמוע? ספרו לנו בתגובות!