שירה: "כגעגוע אל פחד לא נודע"

"אולי הוא יצא לטרוף את הכרך/ הנועץ בו עיני חלודה// הסולם הקשיב לפסיעות החתול/ ונדמה היה שמיד/ יצא עוד אחד מן הדלת שממול". שירים מאת לאה גולדברג

בַּלַּיְלָה יָרַד הֶחָתוּל עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו

מִסֻּלָּם גָּבוֹהַּ וְנִפְתָּל כִּנְתִיב-הַר.

עַל הַחַלּוֹן הָיָה הַכְּרַךְ מֻצְלָב

וְהַפָּנָס כְּמוֹ אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר.

 

גּוּף הֶחָתוּל הָיָה מָאֳרָךְ

כְּגַעֲגוּעַ אֶל פַּחַד לֹא נוֹדָע,

אוּלַי הוּא יָצָא לִטְרֹף אֶת הַכְּרַךְ

הַנּוֹעֵץ בּוֹ עֵינֵי חֻלְדָּה.

 

הַסֻּלָּם הִקְשִׁיב לִפְסִיעוֹת הֶחָתוּל

וְנִדְמֶה הָיָה שֶׁמִּיָּד

יֵצֵא עוֹד אֶחָד מִן הַדֶּלֶת שֶׁמִּמּוּל

וְאַחֲרָיו יָבוֹאוּ עוֹד מֵאָה.

 

הַדְּמָמָה חִכְּתָה שֶׁהוּא יְיַלֵּל

כְּמוֹ רוּחַ סְתָוִי בָּעוֹלָם,

אַךְ הוּא רַק תָּקַע אֶת גּוּפוֹ הַלָּבָן בַּלֵּיל

וּמִפַּחַד חָרַד הַסֻּלָּם.

 

וְאִשָּׁה אַחַת זְקֵנָה עִם דֶּמַע יָבֵשׁ עַל פָּנִים,

בַּחֶדֶר שֶׁמִּתַּחַת לַגַּג,

הֵבִינָה פִּתְאֹם מִכְתָּב שֶׁנִּכְתַּב לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים:

" בְּ נֵ ךְ נֶ הֱ רַ ג ".

 

*

 

בַּפַּרְבָּרִים, עַל יַד גָּדֵר רָעוּעַ,

הֵם עוֹד יוֹדְעִים לִבְכּוֹת וְלֶאֱהֹב,

הֵם עוֹד יוֹדְעִים לִשְׁכֹּחַ אֶת הָרְחוֹב –

אֶת אֲפֵלַת הַכְּרַךְ שֶׁפָּנָסִים כִּתְּרוּהָ

בְּזֵר הַיִּסּוּרִים, בְּזֵר קוֹצִים צָהֹב.

 

הֵם עוֹד יוֹדְעִים לִשְׁתֹּק וְלֹא לִרְאוֹת

אֶת אֵלֶּה בְּנֵי-בְּלִי-גַּג וּבְלִי מַרְגּוֹעַ

הַנִּכְסָפִים אֶל צֵל אַרְבַּעַת הַקִּירוֹת

וְהַיּוֹצְאִים אֶל הָרְחוֹבוֹת לִגְוֹעַ.

 

כִּי יֵשׁ אֶחָד עוֹד שֶׁמּוֹצֵא שֵׁנִי,

נוּגֶה יוֹתֵר מִקְּצֵה-הַכְּרַךְ בָּעֶרֶב.

וּבוֹ זִכְרוֹן הַצְּחוֹק הַקַּדְמוֹנִי

נִדְלָק כְּקֶרֶן אוֹר עַל חֹד הַחֶרֶב.

 

שירים אלו של לאה גולדברג, הם מתוך הקובץ "שיר - עיר", ונכתבו בהשראת חתוכי עץ של האמן הבלגי פרנץ מזרל. הוצאת "אבן חושן".