ביקורטרו: חוזרים לגבריאל נייט

לכבוד שובה של ג'יין ג'נסן המוכשרת לסצנה עם אולפן חדש העובד על שתי הרפתקאות חדשות, אנו שבים אל משחק שהעניק השראה לדור של מפתחים ושחקנים והוליד טרילוגיה

גבריאל נייט (Gabriel Knight) היא אחת מסדרות ה"קווסטים" המוערכות ביותר של תור הזהב בז'אנר - תחילת עד אמצע מאוחר של שנות התשעים. משחקי הסדרה, שנכתבו על ידי ג'יין ג'נסן ופותחו על ידי חברת סיירה המיתולוגית מייצגים את השינויים הטכנולוגיים הגדולים שעברה תעשיית הגיימינג במהלך אותו עשור: המשחק הראשון, שיצא בשנת 1993, מצויר בסגנון ריאליסטי - אם כי מפוקסל באמות המידה של ימינו - ומבוסס על הממשק המסורתי של סיירה מאותה תקופה. המשחק השני, מ-1995, ניצל את הפופולריות הגואה של פורמט הסידי-רום והתבסס על שחקנים בוידאו על רקע צילומים סטטיים ברובם, פלוס וידאו מלא לקטעי קישור. המשחק השלישי יצא ב-1999 והוצג בגרפיקת תלת-מימד – ובאופן סמלי גם היה הקווסט האחרון שהוציאה החברה.

 

עוד ביקורטרו ב-games: 

• אתם זוכרים את נמלולים?

ב-Warcraft נולד עולם בליזארד

GTA: היסטוריה של פשע

 

וודו ועבר משפחתי אפל 

המשחק הראשון בסדרה, Gabriel Knight: Sins of the Fathers (תורגם בעברית ל"זכרונות אפלים" ויכונה מעתה GK1), מכיר לשחקנים את דמותו של הגיבור, גבריאל (גייב) נייט, בעליה של חנות ספרים כושלת בניו-אורלינס וגם סופר מתוסכל שמחפש רעיונות לספר הבא שלו. לצורך זה הוא מתלווה לבלש מוסלי, חבר ילדות קרוב, שחוקר שורה של רציחות וודו מסתוריות המתרחשות בעיר. במהלך המשחק מגלה גבריאל שהרציחות הללו קשורות בעבר הרחוק של משפחתו, ומסתבך עד מעל לראש במזימות של דמויות רבות עוצמה.

 

 

הדבר הבולט ביותר במשחק, ומה שכנראה הפך אותו לקווסט מוערך כל כך, הוא ההשקעה ביצירת עולם משחק שלם, מפורט, ודמויות עגולות לאכלס אותו, החל מדמותו הצינית של גבריאל, דרך דמותה המעצבנת של גרייס שעובדת אצלו בחנות הספרים, וכלה בדמויות שקל יותר לחבב כמו הבלש מוסלי וסבתו של גבריאל. למרות שדמותו של הפרוטגוניסט כשלעצמה אולי לא מעוררת אמפתיה, העלילה שניתן לחקור באמצעותה מצטיינת בהתפתחויות סוחפות, ושומרת על רמה גבוהה של עניין ומתח לאורכה. כמו כל עבודותיה של ג'נסן, האירועים בסיפור הולכים מעבר לסף הריאליזם, אבל נשמרים משכנעים על ידי הצבתם בתשתית בנויה היטב של עובדות היסטוריות, תרבותיות ומדעיות.

 

הבסיס של GK1 היה מוצלח מספיק כדי להפוך לרומן, אותו גם כתבה ג'נסן, שהפכה לסופרת בעקבות ההצלחה. בנוסף לספרים המבוססים על משחקיה כתבה שני ספרים אחרים, שאחד מהם, "המשוואה של דנטה", יצא בעברית והפך כאן לרב מכר (רק בישראל, כפי שהתברר מהתכתבות איתה). עם זאת, לא כולם הצליחו ליהנות מהעלילה המצויינת של המשחק המקורי עקב ישום פאזלים סתום לעיתים, שהותיר את השחקן תקוע ללא רמז ותקווה - לכאורה בלי שום בעיה ברורה להתמודד איתה, אבל עם סיפור שלא מתקדם לשום מקום. יומיים שלמים בחציו השני של המשחק, מהותיים מבחינת העלילה, לא מצליחים לתרום למשחק שום דבר ברמת המשחקיות, ובחלקים מהמשחק רק הרצון לראות את המשך העלילה המשובחת מניע את השחקן הלאה.

 

הגרפיקה של המשחק הייתה מוצלחת לזמנה, אבל הניסיון ליצור נופים ודמויות ריאליסטים ברזולוציה המוגבלת הזמינה דאז (320 על 200) לא גרם לה להתיישן היטב ביחס לקווסטים מצויירים מאותה שנה, כמו יומו של הטנטקל. כאשר גבריאל משוחח עם דמויות אחרות, למשל, תנועת הפה שלו נראית לשחקן בן זמננו כמו כמה פיקסלים קופצים יותר מאשר כחלק מאורגניזם אנושי. עם זאת, בעת שיחות ארוכות בין גבריאל לבין דמות אחרת, קופצים למסך פורטרטים מושקעים של גבריאל ובן או בת שיחו, והאנימציות משתפרות פלאים. למעשה, מבחינת lip-sync המשחק עושה עבודה טובה יותר מהרבה משחקים בני ימינו.

 

וורף, פרנקנפורטר ולוק סקייווקר גם 

המוסיקה של המשחק מתאימה לו כמו כפפה ליד. פרט לנעימת הנושא לא נרשמו כאן יצירות מופת, אך זה לא הדבר החשוב – המוזיקה משתלבת היטב בסצנות ובהתרחשויות אותן היא מלווה ומעצימה אותן בצורה יוצאת דופן. הדיבוב בגרסה המדברת של המשחק (באותן שנים היו מוכרים גרסאות דיסקטים ללא דיבוב לצד גרסאות הסי-די רום החדשות תומכות הדיבוב) פחות משכנע. הליהוק התמוה ביותר לכל הדעות הוא זה של הקריינית, קול זקנה שמדבר בטונים מוזרים ובאיטיות מדהימה. הדיבוב של גבריאל עצמו רק סביר, למרות שעומד מאחוריו כשרון שלא נתון בספק בדמות השחקן טים קארי; כנראה בגלל נתק בין תהליך ההקלטה לתוצר הסופי, קולו של הגיבור עולה ויורד בצורות מוזרות בסופי משפטים. מארק האמיל, בתור הידיד השוטר מוסלי, עושה עבודה סולידית יותר (שחקן מוכר נוסף ששיחק שם היה מייקל דורן מ"מסע בין כוכבים: הדור הבא").

 

כיום ניתן לרכוש ולהוריד את המשחק מ-GOG תמורת 6 דולר כשהוא כבר מוכן ומסודר לעבוד על מחשבים מודרניים. אם גרפיקת רטרו מפוקסלת לא עושה לכם את זה, או שאתם מעדיפים אנשי זאב על קללות וודו, אולי עדיף שתנסו את המשכו, שאמנם יצא רק שנתיים לאחריו, אבל עקב שימושו בוידאו וצילומים התיישן פחות מבחינה ויזואלית, גם הוא נמכר ב-6 דולר. המשחק השלישי, עם גרפיקת התלת-מימד דור ראשון שלו, קשה לעיכול לעיניים מודרניות, למרות שהסיפור שלו נחשב לאולי הטוב בטרילוגיה.

 

 

למי שרוצה להתנסות בפרי עטה (מהסוג האינטראקטיבי) של ג'נסן, יש עוד אפשרויות. הרפתקאה בשם חומר אפור (Gray Matter, הביטוי "התאים האפורים" בעברית) שיצאה בשנה שעברה ושוב הפגינה את יכולתה של היוצרת לבנות סיפורים על-טבעיים משכנעים על בסיס ריאלי מפורט (נמכרת ב-10 דולר); וההרפתקאה החדשה, Cognition: An Erica Reed Thriller, על חוקרת FBI בעלת יכולת "לקרוא" זכרונות הלכודים בחפצים ומקומות. זו האחרונה היא בשלב זה הימור, גם בגלל שזה עתה יצאה וגם בגלל שג'נסן מקבלת עליה קרדיט כ"יועצת סיפור" בלבד, ולא ככותבת ראשית.

 

יונתן ילון (לאתר שלו) הוא מייסד אתר ביקורות ספרים לממהרים ויוצר-שותף של המשחק אושר בלי גבולות.