הבלוז של כחלני

רביד כחלני חוזר לעיר עם אנסמבל "ימן בלוז", שהולך וצובר קהל מעריצים ברחבי העולם

להקת Yemen Blues הישראלית התפוצצה לתודעת העולם ב-2010, בפסטיבל מוזיקת-עולם בצרפת, ומאז היא רק צוברת עוד ועוד תאוצה. המוזיקה שלה, עירוב חלק של מוזיקה תימנית מסורתית עם מוזיקה אפריקאית, בלוז שורשי, Fאנק, סול וגא'ז, עם מילים בערבית-תימנית ולעיתים גם ג'יבריש, מהווה ז'אנר חדש בזכות עצמו. "זה משהו חדש, צליל שלא היה קיים עד עכשיו", העיד שדרן גלי צה"ל, דובי לנץ. 

 

 

"הניגודים והסמיכויות במוזיקה שלהם מתמזגים לצליל כובש ואוניברסלי, כאילו אנחנו שומעים את השיר המשותף של השבט האנושי כולו", נכתב עליהם ב"גזמוז", מגזין התרבות של שיקאגו. ההופעה של הזמר המוביל, רביד כחלני, מושכת תשומת לב מיוחדת. כחלני כונה "כריזמטי עד גיחוך", "כוח שאין לעמוד בפניו", "נוכחות מהפנטת שעושה אהבה עם הקהל". 

 

"אני מאד אוהב לראות את התגובות של הקהל, אז אני עושה הכל בשביל לראות זה", הוא מודה בחיוך. כחלני נולד בבת-ים לפני 34 שנים, בן שלישי מבין שבעה ילדים להורים שעלו מתימן. אביו, שחזר בתשובה, רצה לחזק את הקשר של ילדיו למורשת היהודית התימנית ושלח אותם ללמוד תורה. "בתור ילד ביליתי הרבה זמן בבית הכנסת, וגדלתי על שירה תימנית", מספר כחלני. מילדות הוא אהב מוזיקה והוא הצליח שכנע את אביו לקנות לו גיטרה ולשלם עבור שיעורי נגינה. 

 

בגיל 15, כחלני עזב את בית הוריו ואת הלימודים בתיכון, ועבר לגור בתל-אביב. הוא והתפרנס משלל עבודות מזדמנות. בגיל 18 החל ללמוד משחק בסטודיו של ניסן נתיב, ניסה את כוחו גם בבלט, וטיפח אהבה אפלטונית לסול, בלוז, גרוב וג'אז. מידי פעם היה מלחין לעצמו שירי בלוז על הגיטרה.

 

 

למרות שתמיד אהב לשיר, החל את דרכו המקצועית כזמר רק בגיל 25, כשהכוריאוגרף יוסי יונגמן הזמין אותו לשיר במופע Joy, שהועלה בפסטיבל ישראל ב-2003. "אחרי ההופעה הייתי פשוט באקסטזה", הוא מספר. "מאותו רגע ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, שלשיר זה המקום הכי אמיתי אצלי". בעקבות החוויה החל לקחת שיעורי פיתוח קול קלאסיים וחשב על קריירה כקונטרה-טנור באופרה. הוא אפילו תכנן ללמוד אופרה בפריז, אך זנח את הרעיון אחרי ש"פתאום התחלתי לשיר בערבית".

 

התפנית הזו קרתה ב-2005, כשהמוזיקאי אלון אמאנו-קמפינו השמיע לו שירים מצפון ומערב-אפריקה. "המוזיקה הזו פשוט העיפה לי את המוח", מספר כחלני. "בשמיעה אחת הבנתי פתאום את כל הקשת, את כל האבולוציה, את הקשר הישיר בין בלוז אמריקאי למוזיקה של מערב-אפריקה. אני לאו דווקא מדבר על הבנה תיאורטית, אלא על הבנה עמוקה לגבי המשמעות של המוזיקה". 

 

 

כחלני ואמאנו החליטו לעלות מופע משותף ששמו Desert Blues, שכלל כיסויים לשירים שונים מצפון ומערב-אפריקה. ישראל בורכוב, מנהיג אנסמבל "מזרח מערב", צפה באחת ההופעות והזמין את כחלני להצטרף לפרויקט "דבקה פנטסיה", עם הבסיסט/מלחין עומר אביטל. מוזיקאי ידוע אחר שגילה את כחלני דרך המופע היה עידן רייכל, שצירף אותו לפרויקט שלו ולקח אותו לסיבוב הופעות בכל העולם. 

 

"בארבע השנים הראשונות שעבדתי עם עידן, למדתי המון דברים: על המוזיקה, על הביזנס, על איך לתפקד על הבמה. זה נתן לי הרבה מאד חשיפה וחיבר אותי להרבה יוצרים אחרים. אבל בסופו של יום, זו תמיד הייתה המוזיקה שלו. הנשמה שלי רצתה לעשות את הדברים שמחוברים אלי".  

 

 

בניגוד למוזיקאים שהוא עובד איתם, כחלני מעיד על עצמו שהוא לא מוזיקאי "מלומד", והוא לא עבר שום בית ספר. הוא לא יכול, לדוגמה, לכתוב את המוזיקה שהוא מלחין בתווים. "כשבא לי רעיון אני ישר מקליט אותו לפלאפון ואחרי זה אני מוסיף לו כל מיני ליינים ופיתוחים. אני יודע מה נשמע טוב, אבל כשאני שר לעצמי הרמוניות אני לא יודע אם ההרמוניה הזו 'נכונה' או לא. למרבה המזל, תמיד עבדתי עם מוזיקאים מדהימים, שעזרו לי להוציא את הדברים בצורה שאני באמת רוצה".

 

ב-2009 כחלני החל להלחין ולהקליט שירים משלו, עם סאונד שמושפע ממאלי וטקסטים שכתב בעברית ותרגם לערבית-תימנית. עם השירים האלו פנה לעומר אביטל. "אמרתי לעומר: 'יש לי את שני השירים האלה, אני רוצה לנסות להוציא מהם משהו'. עומר חיפש הרמוניות על הפסנתר, היינו מאלתרים יחד על העוד, על הפסנתר, בשירה... זה היה אחד התהליכים הכי קסומים שקרו לי בחיים".

 

תחת ההנהגה המוזיקלית של עומר אביטל, השניים צירפו אליהם את המקישנים איתמר דוארי ורוני עברין, ואת החצוצרן איתמר בורכוב. מאוחר יותר צירפו את הטרומבוניסט אבי ליבוביץ', הצ'לנית הילה אפשטיין, הוויולנית גליה חי והחלילנית הדר נויברג.

 

"אף פעם לא קבענו מראש שאנחנו רוצים לעשות פיוז'ן בין ג'אז למוזיקה תימנית, או משהו כזה", מבהיר כחלני. "אני שרתי באופן מסוים, כל אחד מהנגנים הביא את המקום ממנו הוא בא, את המסע המוזיקלי הפרטי שלו ואת הידע שלו, ונוצר איזה סאונד חדש ושונה, שעל כל ההשפעות השונות שלו נשמע אותנטי ואחיד".

 

ב-2010, בסשן אחד בן 13 שעות, חברי הלהקה הקליטו את האלבום הראשון שלהם. הם שלחו את האלבום לדובי לנץ, שעזר להם להתקבל לפסטיבל מוזיקת העולם החשוב Babel Mad, שבמארסיי. ההופעה שלהם בפסטיבל היתה הצלחה מוחצת. יום אחריה התפרסמה עליהם כתבה בעיתון הצרפתי 'ליברסיון', בה נכתב ש'ימן בלוז' הם סיפור ההצלחה של הפסטיבל.

 

בשנתיים שעברו מאז, 'ימן בלוז' הופיעו ברחבי הגלובוס, מארה"ב עד סין. בתור ישראלי ששר בערבית בארצות ניכר, כחלני מודע להקשר הפוליטי שמלווה את המוזיקה שלו, אך המסר, הוא אומר, יותר רחב ואנושי מזה. "אני רואה אנשים מכל מיני תרבויות ורקעים, שמקשיבים למלודיות שהם בחיים לא שמעו, למילים שהם לא מבינים, ומתחברים לזה בצורה הכי עמוקה שיש. אני רואה איך תרבויות שונות מושפעות מאותם הדברים. לחזק את מה שמחבר בינינו, במקום את מה שחוצץ בינינו, זה משהו שאני מנסה מאד להתמקד בו, גם במוזיקה וגם בחיי היום יום שלי".

 

ביום שני, 12 בנובמבר 12, בשעה 8:00 בערב, "ימן בלוז" תופיע במועדון הייליין בולרום במנהטן. 

לפרטים וכרטיסים : highlineballroom.com