התקצירים של ynet ספורט:
המבחן של קבוצה הוא ברגעי הלחץ, לא כשהכל הולך והכדורים נכנסים. כשבלארוס עלתה ל-1:2, ראינו עד כמה הנבחרת שלנו שבירה וחסרת אופי לעשות שינוי. זה שאין לנו הגנה, אנחנו יודעים כבר שנה. בלארוס חתכה במתפרצות מהירות כל מה שעמד (עם ההדגשה על המלה: עמד) בדרכה. עם קצת יותר מזל, היא הייתה יכולה להכפיל את התוצאה. אם זה קרה אתמול מול הבלארוסים, מה יהיה מול רונאלדו, נאני ופוסטיגה?
למעט הקו הקדמי הסביר-פלוס, כל שאר השחקנים לא היה מוצאים מקום בנבחרות של שנות ה-90, גם אם יש לנו הרבה יותר שחקנים
באירופה.
החולשה של הנבחרת בטדי מהווה בשורה לנבחרת פורטוגל. אם ישב ביציע מרגל פורטוגלי, וסביר להניח שזה קרה, הוא יידע להעביר את המסר לליסבון - יש הרבה בעיות בירושלים. וזה קורה כאשר פורטוגל עדיין מלקקת את פצעי ההפסד ברוסיה ועוד יותר את התיקו הבלתי נסבל מול הג'ינג'ים של אירלנד.
ובכל זאת, ישנה בשורות חיובית מהמשחק. התקפה עם שלושה, ובעיקר צירוף עומר דמארי שהוסיף למימד המהירות, אמורה להטריד כמעט כל הגנה. השאלה אם גוטמן יוכל להשתמש בכל השלושה כאשר מרכז השדה וההגנה שלו שבירים כל-כך. לכו תדעו מי יעמוד לרשות גוטמן ב-22 במארס. בינתיים, נגמרה האופוריה הקלה של לוקסמבורג. עכשיו יש ארבעה חודשים למסקנות.
אם אייל גולסה היה משחק במכבי חיפה כמו בנבחרת הצעירה, ייתכן שחיפה הייתה נראית אחרת. הדור הבא של גיא לוזון שלט באופן אבסולוטי
מול בלארוס, נראה מחויב ומאוזן והשאירה את היריבה מאחור.
לא ברור מה יקרה באליפות אירופה בקיץ מול לא מעט כוכבים אירופאים, המוכרים לנו רק ממסכי הטלוויזיה, אבל יש תקווה. מואנס דאבור ומרואן קבהא הכתיבו את הקצב בהרכב שפתח עם לא פחות מ-5 מהמגזר: עזאם, פלאח, קבהא, כליבאת ודאבור. שיא האינטגרציה בין יהודים וערבים. ועוד בטדי.