אל תחמיצו את התקצירים ב-ynet ספורט:
אחד הלקחים שעלינו להפיק משבוע הלחימה האחרון הוא הקמת מערך משותף להתאחדות לכדורגל, פיקוד העורף ומשטרת ישראל כדי ששיתוף הפעולה ביניהם יהיה יותר פורה ותכליתי. התוכנית חייבת להיות ברורה לגבי קיום או דחיית משחקים על־פי שיקול דעת אחראי, לאומי ובעיקר אחיד. שלא כמו בשבוע האחרון, כאשר הוחלט על קיום משחק הליגה בין מכבי ת"א לבני־יהודה ולעומת זאת ביטול משחק בליגה הלאומית בין מכבי פ"ת למכבי הרצליה. אני מסכים שהשגרה חייבת להימשך ושהמפגש בבלומפילד היה חייב להיערך, אבל כך גם המשחק בין פ"ת להרצליה.
ברור שצריך לקחת בחשבון מעל הכל סיכון חיי אדם, אבל ההחלטות לקיים את משחק היורוליג ביום חמישי ואת משחקי ליגת העל בכדורגל בשבת היו נכונות, ולו רק בגלל העוצמה שאנו משדרים לאויב בעצם קיום שגרת חיים נורמלית. 9,000 הצופים שהגיעו לנוקיה ו־7,000 האוהדים שבאו לבלומפילד, הבינו שהם חלק בלתי נפרד מהמערכה בכך שהם נרתמים גם במצבים קשים, ללא מורא ופחד.
עוד ב-ynet ספורט:
אנשי מכבי ת"א בכדורסל ובעיקר אבי לוזון התנהלו בחוכמה ובהחלטיות ונאבקו על קיום
המשחקים על אף המצב הקשה, מאחר וביטולם היה עלול לגרום לכדור שלג שייתן לגיטימציה לקבוצות בכל הענפים לא להגיע לכאן, דבר שיסכן את מעמדנו בזירה האירופית. קבוצות יורוליג היו מסרבות להגיע לישראל, וגם הקבוצות שאמורות לשחק בליגה האירופית נגד הפועל ת"א וקריית־שמונה היו מנסות להימנע מלבוא לכאן, ובילבאו היא דוגמה חיה לכך. מעל הכל, הגרלת היורו לצעירות, שאמורה להתקיים בשבוע הבא בת"א, הייתה עלולה להתבטל – שלא לדבר על העתקת היורו עצמו למדינה אחרת.
תפקידנו לא רק לבקר ולהביט על המצב מזווית ראייה צרה, אלא לבחון מזווית רחבה וכוללנית איזה נזק יכול להיגרם לנו בזירה הבינלאומית לטווח הקצר ובטח לטווח הארוך אם הייתה כניעה למצב הלא פשוט. המאבק על קיום המשחקים היה במקום, על אחת כמה וכמה כאשר כרגע הושגה הפסקת אש, שאמורה להחזיר את החיים למסלול נורמלי ולא לסיוט של אירוח משחקים בקפריסין ובאיטליה כמו בעבר.
חלון הראווה של הכדורסל הישראלי היה תמיד מכבי ת"א וחשיבות קיום המשחקים בישראל היא קריטית. כיום חלון הראווה של הכדורגל הישראלי הוא יורו הצעירות שייערך ביוני בארץ ועלינו לשים דגש בולט ומאמץ עילאי כדי שדבר לא יסכן את קיומו. וכמובן הנבחרת הבוגרת, שצריכה לארח במארס את פורטוגל.
אין לנו את הפריבילגיה לוותר בקלות למצב ולעצמנו, כדי לא לפספס את ההזדמנות הכמעט בלתי חוזרת לארח בישראל את המאורע הספורטיבי לנבחרות השני בחשיבותו של אופ"א. זו באמת הזדמנות לקפיצת מדרגה עבור הכדורגל שלנו, אני מקווה שהמציאות המטורפת בה אנו חיים לא תגנוז לנו את החלום.
בית"ר חזרה לעניינים עם הרכב כמעט קבוע שהתגבש מהמשחק נגד בני־יהודה, המשיך עם הניצחון על הפועל ת"א ומשם בית"ר על מסלול המראה. זה גם הקאמבק של אלי כהן, שהיה כבר מחוץ לסבב המאמנים. הוא חזר בטיימינג נכון כאשר בית"ר הייתה בתחתית, ומשם השריף הוביל אותה למסע הישרדות מוצלח.
את אלי כהן אני מכיר שנים רבות ואני חושב שמבחינה מקצועית הוא מאמן טוב, יסודי ומקצוען אמיתי, וזה מה שמביא אותו להצלחות. מנגד, הנפילות של אלי קיצוניות בשל אופיו הקשה, יחסי האנוש הבעייתיים שלו ובעיקר ההתבטאויות השחצניות לאחר ניצחונות, שגורמות לו לנזק תדמיתי. נכון שקשה לשנות אנשים, בוודאי בשלב זה של חייהם, אבל אם אלי יפנה תשומת לב לנקודות החולשה שלו ויאמץ קצת צניעות, הוא יהיה מאמן טוב יותר. אני מסכים איתו שבית"ר עם סגל השחקנים שלה צריכה לסיים במקומות 1־6. מתחת לזה זאת תהיה אכזבה עצומה.
בני־יהודה ממשיכה את ההצלחה של השנים האחרונות, והאחראי העיקרי לכך הוא דרור קשטן שמשרה שקט וסמכותיות. למרות שאיבד את דן מורי, שהיה העוגן המרכזי במרכז ההגנה, ולגלבאן יש פתיחת עונה מאכזבת, דרור עומד כרגע בציפיות.
הכתומים ספגו בפתיחת העונה כמות שערים גדולה מהרגיל וההגנה
הייתה חדירה ורכה, אבל דרור הגיב בזמן. הוא החל לשחק עם שלושה בלמים, שיטה שאני לא אוהב, אבל בינתיים היא מוכיחה את עצמה. כמות הספיגות ירדה והביטחון העצמי חזר לאיינוגבה שהתאושש אחר פתיחת עונה לא טובה.
מרכז ההגנה חזר לעצמו לאחר פתיחה חלשה, ולכך יש להוסיף קישור מאוזן וחלק קדמי איכותי. אם גם גלבאן יחזור לעצמו, אפשר יהיה לחשוב על הצמרת הגבוהה.