הום סקולינג ושותפות הורית

בעידן בו חינוך אנתרופוסופי הוא כבר לא מילה גסה, גוברת והולכת המודעות לשיטות חינוך אלטרנטיביות נוספות הנותנות מענה מחוץ למערכת החינוך הרגילה

לפי מחקר של המכון למדיניות חינוכית של אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה נמצאת במעלה הטבלה מבחינת כמות בתי ספר אלטרנטיביים ציבוריים הממומנים ע"י המדינה (צ'ארטר) ומספר התלמידים בבתי ספר האלו מהווה כ- 20 אחוז מסך התלמידים בבתי ספר צ'ארטר בכל ארה"ב. בנוסף, ישנם נתונים המצביעים על כך שבין 60,000 -200,000 תלמידים בקליפורניה לומדים במסגרות חינוך ביתי שנתמך וממומן גם הוא ע"י המדינה באופן חלקי.

 

 

נועה וספי קמיניץ, הורים לאוריאל בן עשר וחצי ולאנה בת 9 בחרו ללמד את ילדיהם בשיטת ההום-סקולינג. כשאני נפגשת עם נועה בביתה בסאני וויל קליפורניה, אני נוכחת לגלות בית המתנהל על מי מנוחות. נועה מסבירה לי כי הילדים לומדים כשעה עד שעתיים ביום, מספר מקצועות עיקריים כגון מתמטיקה, אנגלית, גיאוגרפיה, מדעים מספרים וחוברות, ובזמן שנותר להם הם מעסיקים את עצמם. "אוריאל אוהב להרכיב לגו ומשחק בליגת כדורסל, אנה בליגת כדורגל, שניהם לומדים רכיבה על סוסים, כך שיש להם המון חברים מהשכונה ומחוגים. אנחנו הולכים הרבה לספריה ופעם בשבוע אף הולכים לחווה מקומית בסאני וייל ומתנסים בפעילות חקלאית אורגנית".

 

לשאלתי לגבי חשיבות מסגרת קבועה לילדים היא משיבה: "הילדים שלי אמנם לא יודעים מראש מה הם יעשו כל יום לפרטי פרטים אבל ישנם גם הרבה דברים קבועים במהלך היום. זה מאד דומה לבי"ס, ההבדל הוא במשקל של הזמן המוקדש ללימודים ובזמן המוקדש לפנאי".

 

 

איך הגעתם להום-סקולינג?

נועה: "לפני שהגענו קליפורניה ב-2008 , גרנו בפילדלפיה כשנתיים. בעוד שבארץ אוריאל ואנה התחנכו בגנים אנתרופוסופיים, בפילדלפיה הם למדו במערכות נורמטיביות.

 

כתלמיד בבית ספר ציבורי, אוריאל היה חוזר כל יום בשעה 16:00 אחה"צ והיה צריך עוד לעשות שעורי בית, כך שלא נותר לו פנאי למשחק. כשעברנו לקליפורניה היה חשוב לי למצוא פתרון אלטרנטיבי. מצאנו תכנית מאד טובה להום-סקולרים שנתמכת ע"י הדיסטריקט בסן חוזה, ולאחר מכן המשכנו עם בי"ס "אושן גרוב" שממומן עי הממשלה, והיינו צריכים לעמוד בסטנדרטים מסוימים כדי להשתייך אליו כגון מעקב של מורה מטעמם המגיעה מידי חודש לביקור".

 

כשנועה, מורה לעברית, מסבירה את ההיגיון בשיטת ההום-סקולינג אי אפשר שלא להשתכנע ביתרונותיה. במיוחד ניתן להזדהות עם חוויותיה כתלמידה בקיבוץ נחל עוז ובתיכון בקיבוץ מזרע. "לא אהבתי ללמוד כי הלימודים בתיכון היו משעממים בעיני ומה שעניין אותי היה אך ורק בזכות מורים טובים ולא בזכות שינון תאריכים ושמות. אני אוהבת ללמוד דרך החוויה, וויזואליזציה של דברים וזה משהו שאני מרגישה שלוקחים מהילדים. לכן נמשכתי לאלטרנטיבה של חינוך ביתי לילדיי".

 

את מרגישה שאת נותנת להם כלים להתמודדות עם העולם ההישגי?

נועה: "אני מבחינתי נותנת לילדיי את הכלים הטובים ביותר להתמודד עם העולם בדרכים שונות. יש לי רתיעה מהמושגים "מבחן" ו"ציונים" שלפי דעתי גורמים לילדים להעריך את עצמם לפיהם. בנוסף, המורה בכיתה צריכה להתאים את עצמה לעשרים רמות לפחות של תלמידים שכל אחד עם קצב ההבנה שלו כך שבלמידה בבית אחד-על-אחד הילדים שלי מצליחים להפנים את החומר. הם גם מאד עצמאיים כי הם נדרשים ללמוד הרבה לבד ולהעסיק את עצמם. יש להם המון זמן להתבשל במה שהם רוצים לעשות ואני מאמינה שיצירתיות מתפתחת כשנותנים לה מקום ופנאי. ישנן אינסוף הוכחות וסיפורים על אנשים שלמדו בשיטת ההום-סקולינג והפכו להיות סופרים ובעלי מקצועות חופשיים מאד מצליחים. ספי בעלי הוא עו"ד עצמאי לסטארט-אפים בעמק הסיליקון שרכש את השכלתו באוניברסיטת פן בפילדלפיה והוא גם מאוד יצירתי, כך שהילדים גם מקבלים דוגמא ממישהו שלמד בצינורות המקובלים והם יכולים לעבור את אותו המסלול בדיוק כמוהו במידה והם יחפצו".

 

 

עד מתי את רואה את ילדייך לומדים בהום-סקולינג?

נועה: "אני אני נותנת להם להוביל את הדרך שלהם. אם הם ירצו להיות בבית ספר רגיל אני אסביר להם את כל המשמעויות והמחויבויות הכרוכות בכך ואתמוך בהם בכל החלטה שייקחו. אמנם מאד הייתי רוצה שהם יהיו תלמידים כמו כולם אבל אני לא מוותרת על ההום-סקולינג. לצערי למרות העובדה שאנחנו גרים באזור קליפורניה שהוא מאד פתוח וליברלי, אנחנו עדיין במיעוט ובפרט בקרב הישראלים ההייטקיסטים באזור שמעדיפים להישאר במיינסטרים, ואני יכולה להבין אותם כי יש הרבה אנשים שיסכימו איתי על התיאוריה אבל יירתעו בגלל הקושי ליישם את החינוך הביתי בפועל. בסופו של דבר כל אחד בוחר את הדרך שמתאימה עבורו ועבור משפחתו. גם עבורנו השנה הראשונה הייתה מאוד קשה כי התנתקנו ממערכת החינוך שהיינו איתה בדו שיח תמידי והיינו צריכים לבנות ולהגדיר מחדש את הגבולות ואת תפקוד המשפחה בפועל. עכשיו אני קוטפת את הפירות ואני בטוחה ומאושרת בהחלטתי כי זו הדרך הנכונה למשפחה שלי וזה עוזר לילדי להיות מרוצים".

 

 

הורים בכיתה

דרך המשלבת בין שיתוף ההורים בחינוך הילד לבין מסגרת חינוך ציבורי מצאו בלה ועודד וקנין, מקופרטינו קליפורניה, בדמות בית הספר "מקאליף" שבו לומדים שלושת ילדיהם: נויה (10 וחצי), ליה ( 8) ואורי (5 וחצי). מדובר בבית ספר ציבורי שמציע שיטת חינוך אלטרנטיבית אשר מבוססת על מעורבות הורית שוטפת בכיתות. "יש אמנם מורה בכיתה והוא זה שנותן את הטון", בלה מבהירה, "אבל בדרך כלל נמצאים עימו עוד 2-4 הורים כאשר כל הורה בבית הספר מתנדב באופן קבוע כארבע עד שש שעות בשבוע, וישנם בנוסף שעורים ספציפיים שהורה מעביר לפי ניסיונו ועיסוקו. למשל אני מעבירה שיעורי בישול וגם אחראית על תיאום טיולים. עודד בעלי לדוגמא, מעביר שעורי התעמלות".

 

מה הם תכני הלימוד בבית הספר?

בלה: "התכנים שנקבעים ע"י המחוז הם תכנים של בתי ספר ציבוריים אחרים אך כמעט ללא מבחנים ושעורי בית. המוטו של בית הספר הוא "אני שומע ואני שוכח, אני רואה ואני זוכר, אני עושה ואני מבין", ועל הסיסמא הזו מבוסס העיקרון החינוכי של בית הספר. לכן העבודה נעשית בדרך כלל בקבוצות קטנות ופעילויות הלימוד נעשות דרך עשייה והתנסות כמו שעורי חקלאות, בישול, יצירה וגם המון טיולי שטח. הלמידה נעשית תוך כדי הפעילות, לדוגמא בטיולים הילדים מתכננים את הארוחות ומחשבים כמה אוכל צריך לקנות. הבת שלי בכיתה ה' יודעת להרכיב אוהל והבן שלי בקינדר-גרדן מכין קומפוסט (דשן אורגני) מחסה. מעבר לכך, בית הספר הוא מאד קהילתי, יש הרבה אירועים ופגישות כיתה והמון החלטות מתקבלות כקהילה של הילדים וההורים כאחד".

 

 

בלה , מטפלת פסיכוטראפיסטית במקצועה נולדה ועלתה מאוקראינה לבת ים בגיל 5 והתגוררה בהמשך בכפר יונה. לטענתה יש מספר אספקטים בתור ישראלית שגרמו לה להתחבר לבית הספר הזה. "החינוך במערכת הציבורית הרגילה בארה"ב נראה לי חינוך קר וסטרילי, דבר שמתבטא אפילו בפנייה של התלמידים למורה בשם "מיס" ולא כמו בארץ בשם הפרטי. אני שואפת לתת לילדי חינוך שמזכיר לי את נוף ילדותי בתקופה שלא פחדו מלכלוך ונתנו לילדים להתנסות בדברים בשטח".

 

מה היתרונות הבולטים של השיטה לדעתך לעומת מערכת חינוך ציבורית רגילה?

בלה: "קודם כל תרומה פרקטית, ברגע שיש יותר מבוגרים בכיתה יש אפשרות לעשות יותר דברים. מבחינה קהילתית יש אימוץ של הגישה השבטית שההורים מעורבים בחינוך הילד. מה שנותן לי יתרון כאמא, בזמן שהורים רבים לא תמיד יודעים מה קורה עם ילדיהם מבחינה חברתית, אני מכירה את ילדי והם רגילים לראות אותי בבית הספר. אני גם לוקחת מעקרונות השיטה ומיישמת בבית כמו איך להתמודד עם קונפליקטים, לדבר אל הילדים בגובה העיניים, מנחה אותם למצוא את הפתרון בעצמם ומעודדת את הילדים להביע את צרכיהם".

 

בלה נותנת דוגמא להפעלה שערכה לילדים בביתה ושבמהלכה חילקה עבודות יצירה. "אחד הילדים שלמד בבי"ס ציבורי ישב והסתכל בזמן שהילדים האחרים חקרו ובדקו מה לעשות. לשאלתי למה הוא לא עובד, הוא ענה שהוא מחכה להוראות, וזה צבט לי בלב כי יש חיוניות ביכולת חשיבה ואני סבורה שבבי"ס ציבורי היא הולכת לאיבוד".

 

אם כך, למה לדעתך אין עוד בתי ספר כאלו?

בלה: "אני מאד משוחדת והלוואי שכל בתי הספר היו כאלו אבל אני מניחה שיש הרבה ילדים שהמסגרת הזו לא תמיד מתאימה להם וגם יש הרבה הורים שלא מוצאים זמן להתנדב במסגרת בית הספר. כחלק מהמחויבות בבית הספר יש הרבה ישיבות הורים, אימיילים, הרצאות וטיולים בהשתתפות הורים. זו צורת חשיבה אחרת מאשר בבית ספר רגיל שבו אתה שם את הילד בשיטת ה"שגר ושכח" וגם אני עברתי תהליך הסתגלות לשיטה. כיום, "מקאליף" מתאים לצורת החינוך שאנחנו שואפים לתת לילדינו - יותר פתוחה, חווייתית ופחות דידקטית ואקדמאית. פחות חשוב לי כמה תכנים ילמדו אלא רכישת הכלים ללמוד בעצמם, "תן לאדם דג והאכלת אותו היום ,למד אותו לדוג והאכלת אותו לכל החיים".