עברי לידר על הבמה: כמו בפעם הראשונה

15 שנה אחרי שפרץ, עברי לידר כובש את הבמה עם יכולת מוזיקלית ברורה, נוכחות שופעת ביטחון, נגנים מקצועיים ועיבודים שובי לב. המופע, שכלל גם אירוח מצוין של שרית חדד, רק מוכיח שיש מוזיקאים ישראלים שמשתבחים עם השנים

"אני לא אנסה להרשים, לכתוב עליך שירים בשפה לא ברורה". השורה הזו, הלקוחה מתוך השיר "לרגע קטן" של עברי לידר, פתחה את הופעתו החגיגית היום (ו') שנערכה בשעות הצהריים בתיאטרון הבימה בתל אביב. "לרגע קטן" הוא אחד מהשירים היפים ביותר מתוך "מישהו פעם", אלבומו האחרון. "מישהו פעם" הוא גם שם סיבוב הופעות החורף של לידר, שייצא מהתיאטרון הלאומי לרחבי הארץ.

 

"אני לא אנסה להרשים, לכתוב עליך שירים בשפה לא ברורה", היא שורה שאפשר לסכם איתה את המופע החדש. לפני 15 שנה, בחורף של 1997-1998, נחת בידיי סינגל של אמן אנונימי עם שם קצת מוזר. "לאונרדו", קראו לו.

 

 

15 שנה אחרי שפרץ, השפה המוזיקלית של לידר ברורה הרבה יותר, המופע מהוקצע אלפי מונים יותר - והעברי לידר, אוי, העברי לידר - הוא לא רק סופר-מקצוען אלא שופע ביטחון עצמי, הרבה הרבה יותר. יותר מעשור זה לקח, אבל עברי לידר של החורף הזה, יודע בדיוק מה הוא עושה על הבמה, ומנצח על הנגנים והקהל כראוי.

 

 

ללא רעמים וברקים

סיבוב ההופעות החדש של לידר מוגדר כסיבוב חורף. רצה הגורל ודווקא ביום המופע החגיגי, זרחה השמש על העיר הגדולה. המצב הזה, של חום נובמבר-דצמבר, הציב כמה מהשירים וזמר אחד ענק על הבמה בפני בעיה קלה. כדי להבין את "חורף", למשל, שיר שלידר כמעט לא שר בהופעותיו עד היום, הקהל היה צריך לדמיין את הרעמים והברקים שלא נשמעו ולא נראו בחוץ. מזג האוויר עלול היה לגרום גם לכמה שירים נוספים של לידר, נוגים וחורפיים, להיות לכאורה לא מתאימים. אבל הקהל צלל אל מעמקי המוזה והמוזיקה, ותחת שרביטו של המנהיג התחבר גם התחבר.

 

 

"ואולי" הוותיק ריגש כתמיד, "ערב טוב ישראל" החדש יחסית - דואט פוליטי של לידר עם מוקי (שגם הצטרף כאן ללידר על הבמה) היה רלוונטי מתמיד, "בתי קפה" התל-אביבי התאים בדיוק למזג האוויר, ו"תרמיל" מהאלבום החדש הציג את דמותו הנוכחית של לידר, אותה דמות שופעת ביטחון שהתפרצה ממנו, אולי אפילו מבלי שידע שכך יהיה - כסוג של מראה משודרגת אל מול ההוא ששר את "לאונרדו" לפני 15 שנה.

 

 

כמו כל מופע של לידר בשנים האחרונות, גם זה חולק לשני חלקים מתפתחים: מהשקט - לקצבי והבועט. בהתחלה היה נדמה שהאקשן והסערה המוזיקלית הגיעו מוקדם מהצפוי (30 דקות אל תוך ההופעה), אבל תמהיל השירים איפשר ללידר גם חזרה לעצמו ולקטעיו המוזיקליים הרגועים יותר, שבהמשך התפתחו לשיאים נוספים, ובראשם "בחום של תל אביב", שירה של שרית חדד, שלידר כתב. חדד הצטרפה ללידר על הבמה לביצוע משותף מדהים לשיר הענק הזה, לא פחות.

 

 

עוד מילה טובה חייבים לתת גם לנגנים של לידר. חבורה של חמישה מוזיקאים מוכשרים, שהצליחו

להציב על הבמה מופע רוק אלקטרוני אדיר המשלב אינספור כלי נגינה, מחשבים וקטעים מוקלטים שהשתלבו היטב עם שירתו. אין לי מושג כמה חזרות נערכו לקראת המופע החדש, אבל אין ספק שהתוצר הסופי היה מתוזמר, מתוזמן ומרהיב, שמוכיח כי גם אחרי כל השנים הללו, שביעות רצון הקהל עדיין בראש מעייניו של לידר - וזה מתכון בטוח להצלחה, יאמרו לו ותיקים ממנו בתחום.

 

ולמרות המילים הטובות והמחמאות שללא ספק מגיעות לחבורה הזו ולעומד בראשה, שני שירים בולטים חסרו מאוד במופע החדש - הראשון ותיק והשני עדכני: "אשה לוויתן", אחד משיריו הגדולים שכאן הוא בחר לוותר עליו, ו"יאן" האישי והמרגש מתוך אלבומו החדש, שאותו דווקא ביצע במופע שנערך בתחילת החודש, ומאוד היה יכול להשתלב גם במופע זה.

 

אבל עברי לידר של החורף הזה, אם צריך לסכם את מה שראינו היום על הבמה, בטוח יותר מתמיד, מקצוען כתמיד ואף יותר, ובעיקר - עדיין מצליח לרגש. כן. עד דמעות, ממש כמו בפעם הראשונה.