שירה: "ראיתי איש חכם גווע ברעב"

"עלים נושרים/ ברוח דצמבר קלושה// וראיתי איש עשיר מכה את טבחו/ כי טעה בתיבול// מאז, אני, ללה, מחכה/ שאהבתי למקום הזה תעזבני". שירים מאת המשוררת הקשמירית ללה

הִתַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי בְּחִפּוּשִׂים.

אַף אֶחָד אֵינוֹ מוֹצֵא אֶת זֶה בְּמַאֲמַצִּים.

 

נָמַסְתִּי לְתוֹךְ זֶה וְהִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה,

לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ כֹּל כַּד מָלֵא,

אַךְ אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹתֶה.

 

*

 

יֶשְׁנוֹ אֲגַם כֹּה זָעִיר

שֶׁזֶּרַע חַרְדָּל יָכֹל הָיָה לְכַסּוֹתוֹ

בְּקַלּוּת, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן כֻּלָּם שׁוֹתִים מִמֶּנּוּ.

 

אַיָּלִים, תַּנִּים, קַרְנַפִּים וּפִילֵי יָם

עוֹדָם נוֹפְלִים לְתוֹכוֹ, נוֹפְלִים וּנְמוֹגִים

כִּמְעַט בְּטֶרֶם יַגִּיעַ שׁוּב זְמַנָּם לְהִוָּלֵד.

 

*

 

רָאִיתִי אִישׁ חָכָם גּוֹוֵעַ בָּרָעָב.

 

עָלִים נוֹשְׁרִים

בְּרוּחַ דֶּצֶמְבֶּר קְלוּשָׁה.

 

וְרָאִיתִי אִישׁ עָשִׁיר מַכֶּה אֶת טַבָּחוֹ

כִּי טָעָה בַּתִּבּוּל.

 

מֵאָז, אֲנִי, לָלָה, מְחַכָּה

שֶׁאַהֲבָתִי לַמָּקוֹם הַזֶּה תַּעַזְבֵנִי.

 

*

 

סַגְפָנִים נוֹדְדִים מִמִּקְדָּשׁ לְמִקְדָּשׁ

בְּחִפּוּשׂ אַחַר מַה שֶׁיִּפְגְּשׁוּ

אִם רַק יְבַקְּרוּ בְּנִשְׁמָתָם.

 

לִמְדִי אֶת הַמִּסְתּוֹרִין הַגָּלוּם בָּךְ.

כְּשֶׁתַּבִּיטִי מַעְלָה, יֵרָאֶה הַדֶּשֶׁא רַעֲנָן יוֹתֵר,

וְהַצִּדָּה מִשָּׁם, אַף הָלְאָה,

יָרֹק עוֹד יוֹתֵר. הִשָּׁאֲרִי כָּאן.

 

*

 

בְּכָל מְלָאכָה שֶׁעָשִׂיתִי,

בְּכָל מַחְשָׁבָה שֶׁחָשַׁבְתִּי,

 

שָׁכַן הַלֵּל בְּגוּפִי

הַלֵּל נִסְתַּר

בְּתוֹךְ רֹאשִׁי.

 

השירים לקוחים מתוך הספר "שיר עירום", שכתבה המשוררת הקשמירית ילידת המאה ה-14, ללה. תרגום: הדס גלעד. עריכה: טל ניצן. הוצאת "חד-קרן".