לא מזמן נתקלתי בטור קצר שהכיל 20 סיבות למה לא כדאי להתחתן. שטויות, חשבתי לעצמי בעודי מעלעלת בין הסעיפים. אני יכולה לכתוב טור עם 20 סיבות למה כן כדאי להתחתן. ולא סתם סיבות, אלא רציניות כאלה, עם בשר. הרי אני בחרתי לחיות ככה, אז חייבות להיות לי לפחות 20 סיבות טובות. טוב, אם לא 20, אז לפחות 10. מוכנים?
באמת יש צורך להרחיב על זה?
אנחנו חיות בסרט, נקודה. ולא משנה מתי הוכנסו לנו הסרטים הללו לראש, בתוך כל אחת מאיתנו יש את הסצנה שבה היא פוסעת על שטיח אדום או עולה ממעמקי אגם בתולות הים, כשהיא לבושה בשמלה מ-נ-ו-פ-ח-ת ולבנה, בזמן שהוא מחכה לה שם, מוריד על עיניה את ההינומה.
אנחנו הלוא נשים, ואנחנו נהנות מתשומת הלב של הסביבה, גם אם אנחנו מסתירות את זה תחת מעטה ציניות קשוחה. לכן, אם לא עברת את זה, תמיד כשתראי בנות מממשות את החלום הלבן, יתעורר בך שוב הרצון. אז לכי לשם.
אם נתקלת באחד כזה, את לא צריכה הרבה התנצלויות והסברים, רק לנצנץ מול עיניו בטבעת הנישואין ולפלוט איזה משפט הערצה על בעלך, הגבר שבגברים.
נכון, אין הבטחה שהיא תאפה לך או שהוא יבשל לך, וגם אם כן, אין ערובה לכך שזה אכן יהיה תענוג לחיך. עם זאת, ברגע שהתחתנת יש לך לגיטימציה לבקש ממנו שיפנק אותך במעדני השפים שלו. מחמאה אחת בכל ארוחה, תבטיח לך את המנה הבאה.
ברבות השנים הפכנו ל"אנשים חזקים", שכביכול יודעים להתמודד עם מגוון משונה של רגשות, לחצים, חרדות ושמחות, אבל עדיין, עמוק בפנים כולנו צריכים שותף אמיתי להכיל את רגשותינו הרבים. אז אם את מתחתנת ויודעת לנהל שיחה בלתי חופרת, יש מצב שלא תאלצי יותר לתפוס אנשים בתחנת אוטובוס בלילה גשום ולשפוך עליהם את אשר על ליבך. במקום זה תוכלי ממש בכיף לשבת עם בן זוגך בערב, ולספר לו איך עבר עליך היום, מה היה טוב, מה היה רע, ותראי שהוא יכול להיות לא רק מאהב, אלא גם ידיד לעת צרה.
תודי שנעים יותר ללכת לישון ולהרגיש שיש גיבור שיבדוק מה או מי אחראי לרעש במטבח באמצע הלילה (אפילו אם זה רק החתול של השכנה).
כולנו כאן כדי להתפתח. לא באנו כדי לגדול בגוף - כפי שעושות הבהמות ואז למות, אלא כדי שנוכל להתפתח בין לבין ברמה קצת יותר עמוקה. לכן הרווק הממוצע שכל חייו נכנס לקשר כאשר הוא משאיר אחריו את הדלת חצי פתוחה כדי שיוכל לברוח מהר כשיהיה לו טיפהל'ה רע, בעצם מונע מעצמו את ההתפתחות הרצויה. או כמו שאמר אחד ממכריי: "החתונה נועדה לבעלי לב חזק, שמוכנים להיכנס להרפתקה". אז נכון שיש קשיים ומריבות לפעמים, אבל את גדלה ולומדת כל רגע.
במעבדה הקטנה שלך תוכל לבחון איך כל שינוי שאתה עושה ביחס שלך לקרובים, מביא לך תגובה חדשה, ואפגרייד באיכות החיים. לכן אם תעשה שימוש נכון בקשר הזוגי והמשפחתי שלך, תוכל לשפר ולהצליח בשאר מערכות היחסים שלך. תסתכל על המשפחה כשדה אימונים: אם תתעצל באימונים, אל תתפלא אחר כך אם תמצא את עצמך בשרירים רפויים ושומנים עודפים, סביב שרירי מערכות היחסים.
אני מודה במלוא האשמה, שלפני שהייתי אימא היו לי ספקות כבדים באשר ליכולתי לגדל ילדים באימהות יתרה, כי הרגשתי שאני עודני ילדה שמרוכזת מאוד בעצמה. ואיפה בדיוק נמצאת השמחה בלהעניק למישהו אחר במקום לעצמך? אבל אז זה קרה, וגיליתי שהילדים הם אחת הדרכים המרתקות לגדול ולהתחבר לצדדים הכי כנים, נקיים ואוהבים שלא ידעתי אפילו שקיימים בי. בסופו של דבר, כשם שאנו מגדלים אותם, גם הם מגדלים אותנו, מחייבים אותנו להשתנות, להתגבר על כאבים ומכשולים, ובכלל - לפתח ראיה יותר אופטימית על החיים.
סביר להניח שכל רווק סורר יגיד לכם שהוא נהנה יותר מהתאהבות קצרת יומין. אז למה לו להכניס את עצמו למכונית מוגנת, שבה חווים את החיים מאחורי חלונות סגורים?
יש צדק מסוים בדבריו, אבל עדיין, זו בחירה שמשאירה אותך תמיד בהרגשה שחזרת לאותה נקודה: כדי לחיות ביחד, צריך לעשות הרבה ויתורים, וללמוד לפתוח את הלב והאוזן לרחשי ליבו של זה שחי איתך. אז יש כאן עבודה, אבל יש בה שכר של העצמה עצמית וזוגית, שמלווה אותך הלאה בדרכך.
לכל הכתבות - בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק
שלי פרץ, שחקנית, מנחה, תסריטאית ואימא. פעילה ב"תנועת הערבות".