מרבה מפלגות, מרבה דאגות

מספר שיא של 34 מפלגות מבקשות את קולות הבוחרים. ריבוי המפלגות פוגע ביציבות וביכולת המשילות. למה צריך יותר מ-5-6 מפלגות ומה עושים כדי לקדם מציאות שכזו?

כמה מפלגות מכהנות כיום בכנסת ישראל? התשובה לכך איננה פשוטה. בבחירות האחרונות נכנסו 12 מפלגות לכנסת, אולם לאחר כשנתיים התפצלה מפלגת העצמאות מתוך מפלגת העבודה וקיבלנו 13 רשימות, זמן קצר אחר כך פרש הרב אמסלם מש"ס לטובת מפלגה חדשה והעלה את מניין המפלגות ל 14. לקראת הבחירות חברו פורשי קדימה (בצירוף עמיר פרץ מהעבודה) למפלגת התנועה. במקביל הקימו אנשי האיחוד הלאומי את עוצמה לישראל, כך שבפועל יש לנו היום 120 חברי כנסת ששייכים ל-16 רשימות שונות.

 

בנוסף למספרן הרב של הרשימות המיוצגות כיום בכנסת, הרי שבבחירות 2013 יתמודדו מספר שיא של 34 מפלגות על קולם של המצביעים, מה שמוכיח למרות הדימוי הירוד של הפוליטיקה הישראלית - לא חסרים מתמודדים שייאבקו על הכבוד להיות חבר כנסת. לעיתים נדמה שמספר המפלגות המתמודדות עומד ביחס הפוך לנכונות של המצביעים בישראל כיום להגיע אל הקלפי.

 

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אל תתנו לישראל להתאבד / דב לאוטמן

נשארנו מחוץ לסל / יונתן רווה

 

נתונים שאסף המכון הישראלי לדמוקרטיה

 

ריבוי המפלגות מוביל לפגיעה ביציבות וביכולת המשילות. הרכבת הממשלה ותחזוקתה דורשים מאמץ מתמיד לשימור ולסיפוק צורכיה של קואליציה מרובת מפלגות ורעבה לתקציבים. מי שמתבשם מהיציבות היחסית של הממשלה האחרונה שכמעט והצליחה לחצות את קו ארבע השנים, מוזמן לבחון את העלויות הגבוהות שנדרש ראש הממשלה לשלם בכדי לשמר את הקואליציה שלו. אין מדובר רק בעלויות כספיות אלא גם בהסכמה לחקיקת חוקים ותקנות לטובת צרכים סקטוריאליים על חשבון כלל הציבור ולעיתים אף על חשבון אופייה הדמוקרטי של המדינה.

 

מה ההבדל בין קדימה, יש עתיד והתנועה?

ברבים מהמקרים לא ברור תמיד לבוחר - או לפוליטיקאים עצמם - ההבדלים בין הרשימות השונות. ניתן להניח בבטחה שאם נמחק את שם המפלגה מהמצעים של מפלגות כגון קדימה, יש עתיד והתנועה - הבוחר הממוצע לא באמת יוכל לשייך מצע למפלגה. מדוע יש צורך בשלוש מפלגות שונות שייצגו את המגזר הערבי? והאם ההבדל בין הצרכים של חרדי אשכנזי מול חרדי ספרדי מצריכים שתי מפלגות חרדיות שונות?

 

המפלגות היחידות שהשכילו לזהות את חשיבות האיחוד הן הליכוד וישראל ביתנו. למרבה הצער, הציפייה שגם גוש המרכז-שמאל יבצע מהלך דומה התבדתה. שוב הוכח שבפוליטיקה הישראלית האינטרסים האישיים עולים על הלאומיים.

 

בניגוד לדעה המקובלת, צמצום מספר המפלגות אינו בא על חשבון מידת הייצוגיות של האוכלוסייה. קחו לדוגמה את ארה"ב - מדינה המונה יותר מ-300 מיליון תושבים ומאופיינת במגוון רב של מגזרים אתניים, חברתיים וכלכליים שונים. הדמוקרטיה האמריקנית מצליחה להביא לידי ביטוי את רצון הבוחרים באמצעות שתי מפלגות תוך הכלה של מגוון של דעות וגישות כלכליות, חברתיות ובטחוניות בתוך הגוש הפוליטי עצמו. מערכת דו-מפלגתית אולי איננה מתאימה לישראל, אך אין ספק שניתן להסתדר עם פרלמנט בעל מספר מצומצם יותר של מפלגות.

 

להעלות את אחוז החסימה

בכדי להתמודד עם ריבוי המפלגות יש לנקוט מספר צעדים:

1. יש להעלות את אחוז החסימה ל-4% בכדי לצמצם את מספר המפלגות הקטנות בכנסת. 
2. יש להכניס מרכיב של בחירות אזוריות לשיטת הבחירות. המרכיב האזורי מביא לחיזוק המרכז הפוליטי על חשבון המפלגות הקטנות. סימולציה שערך מרכז המחקר של הכנסת הראה ששילוב בחירות אזוריות ל-50% מהכנסת, מחזק את מפלגות המרכז בכ-15 מנדטים על חשבון המפלגות הסקטוריאליות.
3. המרכיב השלישי, ואולי החשוב מכל, הוא קביעה שלרשות הממשלה יתמנה ראש המפלגה הגדולה ביותר. מהלך שכזה לא רק שיפחית את יכולת הסחטנות של המפלגות הקטנות, אלא גם יגרום להתכנסות של מפלגות וליצירת שני גושים פוליטיים גדולים. צעד זה גם יתמרץ את הבוחרים להצביע למפלגות הגדולות בכדי להבטיח שראש הגוש המועדף עליהם יזכה במספר רב יותר של מנדטים.

 

צעדים אלו הם חלק מהצעת החוק המשותפת שמובילים כיום שלושת הארגונים שפועלים לשינוי שיטת הממשל: עמותת יש סיכוי, המכון הישראלי לדמוקרטיה והמרכז להעצמת האזרח.

 

כל מערכת פוליטית נעה על המתח שבין ייצוגיות למשילות, אולם אין ספק שבמדינת ישראל קיימת הטייה חדה לטובת הייצוגיות וריבוי מפלגות שפוגעת ביכולת המשילות, ביציבות ומעוותת את הקצאת המשאבים. אימוץ הצעדים הללו יוביל לפרלמנט המורכב מכ-5-6 מפלגות לכל היותר באופן שייאפשר מצד אחד ייצוגיות של שלל המגזרים בחברה הישראלית ומהצד השני יאפשר יכולת משילות ויציבות שלטונית החסרים כל כך במערכת הפוליטית הנוכחית.

 

הכותב הוא מנכ"ל עמותת "יש סיכוי" לשינוי שיטת הממשל.

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il