שבת. הילדים מבקשים טיול ורוני מציעה שנצטרף אליהם לאיסוף פטריות ביער. מיד מציפים אותי זכרונות ילדות: שדות, חורשות ומרחבים. מגפי גומי וסבא אריה עם סל גדול מול הבית ברמתיים. פה ושם ארנבון בר שיצא להתאוורר אחרי ימים של גשם, שלל של פטריות וסבא שיודע בדיוק את מי אפשר לאכול ואת מי לא.
עוד בערוץ האוכל:
הדגראסי של השפים: תיכון פריזאי לבישול עילי
10 מתכונים על בסיס שעועית אפויה ברוטב
ציד פטריות. מסורת עתיקת ימים של מי שנולד וגדל בארצות החורף והיערות של מזרח אירופה. מסתורין, ריח של גשם, בצבוץ מהמעמקים ומחבואים עם הטבע. קסם שקשה לעמוד בפניו גם בארץ בוערת של קיץ ובלגן אימפולסיבי.
ארזנו פיקניק ראוי. שכנענו את הסלוקית להיפרד מהספה ולקפוץ לאוטו השנוא עליה ועשינו דרכנו אל היער. בעשר בבוקר היו השבילים מוצפים חבורות חבורות של דוברי רוסית במבטא עברי ולהפך, על טפם וכלביהם. סכינים בידם, עיניהם נעוצות באדמה ובסליהם קילוגרמים של אורניות חומות-צהובות שנאספו במומחיות ובמיומנות גדולה.
רוני, גם היא נצר למשפחה ענפה של ציידי פטריות, לא עושה בושות. בעיני הנץ שלה היא מאתרת את כיפותיהן השחומות של האורניות מבצבצות בקושי בין זרדי אורנים.
אסור לתלוש, חשוב להשאיר את הבסיס ממנו יצמחו פטריות עתידיות. מלקטים אמיתיים יודעים שאת חוקי הטבע צריך לכבד, הוא בתורו יכבד שבעתיים בשנה הבאה.
איש רחב כתפיים ולב שמח לחלוק עם הנסיכה שלי את סודות חיפוש הפטריות ומאפשר לה הצצה אל סלו העמוס.
היא נשבית מיד בקסם ומלטפת בחיבה את הכיפות הספוגיות כאילו היו חלק מאוסף אביזרי הבובות הפרטי שלה.
סביבנו משפחות חרוצות שהשכימו קום מבשלות כבר את שללן על מדורות מאולתרות: שקשוקה של פלפלים, בצל ואורניות מבעבעת במחבת. חביתת אורניות וביצה מקושקשת נטמנת בפיתה שמנמנה. פיוז'ן. קיבוץ גלויות. מסורות של קור פוגשות ארץ של חום.
אחרי איסוף לא רע בכלל, ארוחה דשנה ואפילו מנת אורניות חביבה שנוצרה יש מאין, אנחנו שוב ארוזים באוטו, עושים דרכנו בשבילי עפר אל הכביש שיוביל אותנו הביתה. במעלה השביל, ביער, מלקטי הפטריות מארצות הקור. במורד השביל, בשדה הפתוח, מלקטי הזעתר, הזוטא והחובזה מארצות החום. אדם וטבע. מלקט ושללו. כור היתוך. אלה וגם אלה יודעים דבר או שניים על אוכל שגדל פרא ועל כוחו במחבת.
אני לא משתגעת על טעמן של אורניות וגם לא על מרקמן כשהן פוגשות מחבת. ובכל זאת המפגש איתן ביער וריחות התבשלותן על מדורות פתוחות באוויר הירושלמי הצונן מעוררים השראה וגורמים לי לרצות להתחבר אליהן ולייצר מהן ביסים ראויים כאן ועכשיו.
קבוצת פטריות צעירות ומוצקות, כאלה שבקעו מהאדמה ממש לא מזמן, מעוררת בי סקרנות. אני מקלפת בעדינות את הספוג הצהבהב שמתחת לכיפתן וחושפת את בשרן הזרחני. מעניין מה טעמו האמיתי, הראשוני, זה שנושא בתוכו ניחוחות של אדמה ממנה נפרד לפני שניות בודדות. ככה נולד הסלט הזה.
המרכיבים:
2-3 אורניות צעירות, קטנות ומוצקותשמן זית לזילוף
עלי זעתר טריים
1 בצל ירוק, רק העלים, פרוסים
מלח ים
זרעים סחוטים מ-2 עגבניות שרי בשלות
שבבי פרמזן (לא חובה)
אופן ההכנה:
אחר כך בבית, התחשק לי להכין אוכל טעים וחורפי מפטריות. יש מבחר די גדול של פטריות בשוק. רובן פטריות עדינות שאין בהן יותר מדי ניחוחות אמיתיים של יער פראי אחרי גשם. מה לעשות, לא בארץ של קור ויערות אנחנו חיים.
החלטתי לרכוש ערבוב נאה מכל סוגי הפטריות שמצאתי ולתת להם צ'אנס להוכיח את עצמן במטבח שלי. ליתר בטחון ציוותתי להן דייסה של פולנטה רכה וריחנית שעוטפת בתוכה חמאה ופרמזן בנדיבות. מקפצה טובה לכל סוג של אוכל, תודו.
להכנת פולנטה הציצו כאן.
המרכיבים (לפטריות):
1 קילו פטריות מעורבות מכל הסוגים שתמצאו
1 שן שום כתוש או מגורר
1 כרישה פרוסה דק, החלק הלבן וקצת מהירוק
1 כף גדושה חמאה
2 כפות שמן זית
2-3 כפות יין לבן יבש
מלח ים
פלפל שחור גרוס טרי
אופן ההכנה:
לבלוג האוכל של מיכל וקסמן, מחברת רבי המכר "ארוחת ילדים" ו"טעמים ראשונים"