
הצמח מרווה את המים
באותה מידה כפי שהם
מרווים את האדמה.
המים קבורים באדמת תהום
ומשם מחלחלת לקרבם התובנה
שצריך לזרום כלפי מעלה
כדי לפרוץ מהקרקע ולצמוח.
מתוך חלל הגבעול
המים מוצאים מרחב, וזמן
הם חווים
כשפריחת אביב דורשת
את תמיכתם המפרה.
אם המים רוצים לטעום מהאוויר שבחוץ
להתאדות לעברו במעלה קרני שחר
הגבעול, כמו דדאלוס, מעניק להם כנפי-עלים
דמעותיו נמוגות עם טיפות טל הבוקר
התקווה נותרת באוויר הלח.