ניצח את היטלר: "כל יום הוא יום זיכרון לשנאה"

יצחק כץ היה בן 19 כשנמלט מגטו בהונגריה. הוא נסע 12 יום בקרון בהמות למחנה זקסנהאוזן ושרד צעדת מוות להמבורג. מאז הספיק לעלות לישראל ולהקים משפחה לתפארת. לרגל יום השואה הבינלאומי הוא מספר: "אני לא זקוק לתאריכים מיוחדים. כשאני מסתכל על המשפחה שלי, אני יודע שניצחתי"

"אבא שלי אמר לי ביידיש 'ילד שלי, תברח, אני ואמא שלך נישאר כאן". יצחק כץ, ניצול שואה בן 88, שהוריו ואחיו נספו בשואה, נפרד ממשפחתו לפני 69 שנים בגטו חוסט בהונגריה ואת הדברים שאמר לו אביו הוא נצר במוחו. "אבא ידע שהגטו עומד להיות מחוסל, אז הוא אמר לעצמו 'אנחנו מבוגרים שיכולים להתמודד, אבל מה יעשו הילדים? מה הם אשמים?". כץ כמובן שמע לאביו ונמלט. למחרת חוסל הגטו וכל יושביו נלקחו לאושוויץ.

 

 

היום (א') צוין יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, אבל כץ לא זקוק לתאריכים מיוחדים. "אני זוכר גם בלילות כשאני לא ישן. כל יום עבורי הוא זיכרון לשנאה ולכאב, למה שנקטע ולמה שאבד, אבל בימים כאלה, כאשר אני מסתכל על המשפחה שהקמתי כאן, אני יודע שאנחנו ניצחנו את היטלר".

 

ידיעות נוספות בערוץ החדשות:

• מוחו של אריאל שרון הגיב לתמונות קרוביו
• האופנובנק 2 שדד - ויצא לשופינג בגדי מותגים
• עומסים בבתי חולים רבים בארץ: "אל תגיעו למיון"

 

"ניצחון על היטלר" היה מושג בלתי נתפס עבורו באותו היום כשברח מהגטו. השנה הייתה 1944 והוא היה בן 19. בתום מסע של כמה ימים הוא הגיע למחנה עבודה של הצבא ההונגרי בבודפשט, אך כעבור זמן קצר הועבר לידי כוח גרמני והועלה לרכבת עם יעד בלתי ידוע.

 

"נסענו 12 יום בקרון בהמות סגור, 94 גברים בתנאים לא אנושים", הוא מספר. "לא קיבלנו מים או אוכל ואת הצרכים עשינו בתוך בקבוק. היו אנשים שלא שרדו את הנסיעה הזו. בסוף הגענו למחנה הריכוז זקסנהאוזן הסמוך לברלין. הגענו בשעות הערב וירדנו מהקרון. חיכו לנו שני אנשי ס.ס מכל צד. הם הרביצו לנו עם הקתות ושלחו אותנו למקלחות של חיטוי.

 

"למחרת בבוקר הייתה סלקציה. אמרתי שאני עובד כמסגר והגרמנים היו זקוקים לאנשים כמוני בשביל המאמץ המלחמתי.

זה מה שהציל אותי. חברים אחרים נלקחו לתור אחר לא ראיתי אותם יותר. הבנתי שהם נרצחו".

 

בסמוך לתום המלחמה נלקחו כץ ומאות אסירים אחרים למסע רגלי לכיוון המבורג, במה שהוגדר אחר כך כצעדת מוות. במשך 15 יום הלכה שורת שלדים בשלג ובקור מקפיא, כשמי שפיגר מאחור נורה למוות. "בקושי הצלחתי, עד היום אני לא מבין איך המשכתי", הוא אומר. "המלחמה נגמרה מבחינתי כשפתאום כוח חיילים אמריקנים זיהה את הקבוצה שלנו".

 

כץ עלה לישראל ב-1948. הוא התגייס מיד לצה"ל, לחם במלחמת השחרור ומאוחר יותר גם במבצע קדש. "כשלבשתי את המדים של צה"ל אמרתי לעצמי שאני חי", הוא אומר.

 

מאז שהשתחרר עסק כמנהל עבודה בתחום הבניין והכיר את רעייתו רבקה, שאיתה התחתן ב-1957. לזוג נולדו שלושה ילדים ושבעם נכדים: "בכל יום שישי אני עורך לכל הילדים והנכדים שולחן גדול ומברך. אני לא אדם דתי אבל את זה אני עושה בשביל ההורים שלי".