במדינה מתוקנת נציגי המועדונים בוחרים את הנהלות איגודי הספורט, ששולחים את נציגיהם להנהלת הוועד האולימפי שהוא מוסד הגג של הספורט. בישראל זה עובד הפוך: יש מפלגות, מרכזי הפועל ומכבי (ועוד ארבעה קטנים), והפוליטיקה מנהלת את הספורט. הפועל נשלט בידי ההסתדרות, מכבי בידי הוורשביאקים.
עוד ב-ynet ספורט:
עופר עיני הקפיץ את זאב בילסקי מעל לראש של מרכז הפועל, שלא היה מסוגל לעמוד מאחורי איש ספורט כיהודה מעיין. לנציג מכבי נבחר יו"ר המרכז יגאל כרמי. בילסקי איש מוכר עם הצלחות מוכחות בעיריית רעננה, בכנסת וכיו"ר הסוכנות, הופיע בתקשורת והציג אג'נדה. אם כרמי יעבור ברחוב לא אזהה אותו. זה לא תנאי הכרחי לבחירה, אבל לפחות שיכנס מסיבת עיתונאים ויציג את עצמו, הישגיו ותוכניותיו. כלום. האיש ירד למחתרת, גייס 15 "אצבעות," והשיג רוב של קול אחד. כך נבחר האיש הייצוגי ביותר בספורט בישראל.
רוב של קול אחד לא מספיק. התקנון דורש רוב של שני שליש. כרמי קורא לתקנון תחמנות, למרות שאת הרוב הנדרש המציאו אבותיו הרוחניים, הוורשביאקים ושותפיהם מהפועל. תכלית התקנה שלא יעשו להם פוטש. קצת מצחיק שכרמי, שהתמנה בעצמו למועמד מכבי בלי בחירות, ברוב של 100 אחוז! (אחרי שאריה זייף הבין שנגד המנגנון אין לו סיכוי, הוא לא יכול להתלונן על תחמנות.
הייתה תחמנות, למשל העריקה (הצפויה) של אבי לוזון לאצטדיון טדי (אמנם ברשות)
כדי לקבל את תמיכת הפועל לקדנציה נוספת בהתאחדות. תחמנות זו ההתפטרות המגוחכת של מנחם וידהורן, נציג אליצור באיגוד הכדורסל, שבפועל הצביע פעמיים (את היד השנייה הרים מישהו אחר מאליצור). עד שהשיטה לא תנופץ אין תקומה לספורט, והיחיד שמסוגל הוא (אולי) בילסקי, שבא מחוץ למערכת.
בעוד חודש תקבלו את ורשביאק ב' לארבע שנים, חלק מהענפים האולימפיים לא יהיו מיוצגים בוועד האולימפי, לכדורגל ולכדורסל ימשיכו להיות 7 נציגים שספורט אולימפי בכלל לא מעניין אותם. שקיות הקאה במבצע בבתי המרקחת.