כמו ברבור

ויוי דווידוף תמיד הייתה יפה, אבל אחרי קריירה מצליחה כדוגמנית, היא החליטה שהגיע הזמן לפרוש כנפיים באמת

את ויוי דוידוף, דוגמנית העבר המצליחה בישראל של שנות השמונים והתשעים, אני פוגשת לראשונה בתחרות היופי "מיס ג'ואיש" בנורת' מיאמי, כשהיא מטופפת מאחורי הקלעים על עקבים בלי אפשריים, מנחה את הדרדקיות היפות איך לעשות מסלול כמו מקצועניות. אפילו בין כל היפהפיות הרכות, שגילן מחצית מגילה, קשה להתעלם ממנה. רגליים בלתי נגמרות, בלונד שופע ופנים מסותתות עם עצמות לחיים גבוהות. אבל מלבד היופי הזוהר, יש בויוי משהו מסתורי שמבהיר: "יש לי גם הרבה מה לומר". אם נגלה לכם כבר עכשיו שאחרי הקריירה כדוגמנית היא עברה הסבה מקצועית והיא היום טייסת, לא תקחו אותה יותר ברצינות?

 

כשאנחנו נפגשות בסטארבקס, שיחה שתוכננה לשעה מתארכת לשעתיים וחצי. מישהו שקולט את העברית שלנו ניגש לשאול אם אנחנו מכירות איזה חומוס טוב בסביבה, ומידי פעם מגניב מבטים סקרניים לעבר ויוי, כמו תוהה על קנקנה. בלונדינית יפה וגבוהה, גם אם היא חמושה במשקפי טייסים שמסתירות חצי מפניה או כבר עברה את גיל 40, כנראה תמיד תשאר מגנט לסביבה.

 

 

"אם הייתי צריכה להפיק היום תחרות יופי לא הייתי עושה את זה עם ילדות בנות 17 או 18 אלא עם נשים בסביבות גילאי הארבעים", אומרת לי ויוי. "זה בעיני הגיל הכי יפה של האישה. היא בשלה יותר, סקסית יותר, חכמה יותר ויודעת מה היא רוצה מהחיים".

 

אז איך קורה שבנות עשרה או נשים בנות 20, נבחרות לדגמן עבור נשים בכל קבוצות הגיל, למרות שעבורינו, כצרכניות, יש משהו מעורר הזדהות בדוגמנית מעל 40 שעוברת איתך תהליך, ועדיין נראית נפלא למרות שהיא כבר לא ממש צעירה?

"הצעירות הן שמכתיבות את האופנה. בגילאים מבוגרים יותר יכול כבר לצוץ מהחצאית איזה צלוליטיס או להופיע איזה קמט, בגלל זה מוצאים לנו דוגמניות אחרות, לא בנות גילנו. אני לא בעד הגישה הזאת, אבל החברה קובעת אותה. בשביל החברה, ברגע שעברת גיל מסוים את כבר לא נחשבת".

 

דיגמנת גם בארץ וגם כאן. מהם ההבדלים כפי שאת חווית אותם?

"מעבר לנוחות יש גם את עניין המקצועיות. בארץ יש את עניין האטיטיוד, כאן זה יותר מקצועי, בלי פוזה ובלי התחכמויות. כאן התחרות יותר גדולה. דוגמנית צריכה להיות Go getter. העניין הזה של פרסונליטי במקצוע הזה הוא הכי חשוב. בארץ היום, כל ילדה שניה שהייתה בריאליטי נהיית דוגמנית אינסטנט, בלי לשים לב לעניינים של גובה, משקל, נתונים שעושים דוגמנית. ויש גם את האטיטיוד. הרבה הופכות סנוביות. הכל כל כך קטן, אז מרימים את האף. ויש גם את הריצה הזאת אחרי מה שהאמריקאים קוראים Better, bigger deal. הן באות בגישה של מגיע לי יותר. אבל אי אפשר לא להתאמץ ולהגיע, הכל בא בעבודה קשה. פעם אנשים היו נוגעים בדוגמניות שהיו צועדות על המסלול. היום זה כמובן כבר לא קיים וטוב שכך אבל הקהל עדיין רוצה להרגיש את הדוגמנית. לדוגמניות מסלול של היום הייתי אומרת להשתחרר, תחייכו ותפלרטטו עם הקהל על המסלול, אל תהיו בדיסטנס. בעיני אם את לא מחייכת זה לא ריל ביוטי".

 

 

בזכות אבא

השם המקורי של ויוי דווידוף, תחזיקו חזק, הוא בכלל יוכבד נחמה, בת דודתו הגאה של זאב נחמה מאתניקס. אבל, כפי שאני אומרת לה, אין בה שמץ יוכבד. היא ויוי אול אובר. "אני יודעת", היא צוחקת. "נולדתי יוכבד ויוי נחמה, ונשארתי ויוי. אבל בואי לא נשכח את הגנים של משפחת נחמה, הרצון והעקביות. זאב הוא פצצת אנרגיה של כשרון ועוצמה. אם היו שמים את שנינו על במה ביחד הוא היה ההוריקן ואני הטורנדו. אבל אני לא משווה את עצמי אליו. אני משאירה לו את כל המקום. הוא מלך הבמה".

 

מקצוע הדוגמנות מתקשר עם כל כך הרבה תופעות לואי לא רצויות: הטרדות מיניות, סמים, בעיות אכילה. 

"לי היה מזל שהיה לי את אבא שלי שתמיד הוריד אותי אל הקרקע ועזר לי להישאר על הקרקע. התחלתי לדגמן בגיל 14. אז אם הייתה איזו מסיבה על יאכטה עם כל הדוגמניות ביום שאחרי, הוא תמיד היה אומר לא. הוא היה אומר לי, 'ויוי, יש בעולם הזה הרבה פיתויים וכפול מזה אכזבות. אם את נופלת, לא להתייאש ולקום חזרה'. היה הרבה בכי, כי ברור שרציתי ללכת ולעשות כיף, אבל היום אני מודה לו. בזכותו אף פעם לא התפתיתי לשחיתויות בעולם הזוהר, שלא אפרט כאן מה הן, כי ידעתי שבהמשך הדרך זה מתנקם בך. בזכותו אני תמיד עם הרגליים על הקרקע, יודעת מה חשוב. התרחקתי מהבוהמה. את לא חייבת לצאת לכל פתיחה וכל אירוע, אפשר לבחור. נכון שלהראות זה נחמד וחשוב, אבל אפשר לעשות את זה גם בלי להתערבב. הייתי באה לאירוע, רואה, נראית ומסתלקת אחרי כמה דקות. אבא שלי לימד אותי שתמיד צריך להיות ייצוגית. דוגמנית היא מאוד גלאמור על מסלול וצריכה לשמור על אותו פאסון גם כשהיא יורדת מהבמה".

 

 דוגמניות רבות ומצליחות כמוך או כמו אנאבל טמיר, אילנה שושן, חוה לוי ואחרות עברו להתגורר כאן. כמי שנמצאת בתעשיית היופי, קל יותר לעשות את המעבר מבחורה צעירה לאשה מבוגרת יותר רחוק מהארץ?

"בארץ יש תמיד הערות. את מרגישה את זה אפילו כשאת באה פה ושם לחופשה. זה חלק מהמנטליות. אבל הגענו קודם כל בגלל שהיו כאן יותר אפשרויות. בארץ של שנות השמונים-תשעים, אם זכית בתחרות יופי זה היה קרש קפיצה לעולם הדוגמנות. נפתחה לך דלת ומשם המשכת. היום כבר יש הרבה מסלולים. יש יותר צלמים, יותר מעצבים, התחום מאוד התפתח. העלות עלתה וגם האיכות. למדו מהאירופאים איך לתפעל את הביזנס הזה של האופנה. אבל מעמד הדוגמניות בארץ ובכלל בעולם השתפר מאוד. כשאני התחלתי היו רק שלוש סוכנויות מרכזיות. היה גם יותר קשה לפרוץ ולהגיע. אני זוכרת שמיכאלה ברקו קיבלה שער על ב'ווג'. זה היה ביג דיל".

 

ומה היה המסלול שלך?

"תמיד ידעתי שאני רוצה לחיות במקום אחר. להתפרש, לחקור אפשרויות. תמיד חשבתי בגדול. כשהגעתי לפה אחרי שהתחתנתי החלטתי שקודם אני מקימה משפחה. בזה התמקדתי. נולדו לי שני ילדים, ואחרי כמה שנים התחלתי לגשש בחוץ אצל סוכנויות. הייתי צריכה למתג את עצמי מחדש. כבר הייתי אחרי לידות, בת 26, שזה כבר לא גיל צעיר לדוגמנית. עלה לי הרעיון לשווק את עצמי בחבילה אחת עם הילדים. הילדים אהבו את הרעיון, כי זאת הייתה בשבילם הזדמנות לעשות קצת כסף בכיף. יחד עם הילדים נרשמתי לכמה סוכנויות במיאמי. אם בשלב זה הייתי הולכת לבד, הייתי עוברת במקרה הטוב אודישן אחד מתוך עשר. אבל יחד עם הילדים ההצלחה הייתה הרבה יותר גדולה. עבדנו המון. עשינו יחד קטלוגים לגלשני ים, מגבות ים, יאכטות. דוגמנות לייף סטייל. היינו גימיק: אמא דוגמנית צעירה ושני ילדים, בן ובת. הכימיה ביננו הייתה טבעית וזה גם עבר במצלמה".

 

את מספרת שחשפת את הילדים שלך לעולם הדוגמנות בגיל צעיר. לי נראה שהרבה דוגמניות, דווקא בגלל שלא הלכו בגיל צעיר ללמוד, חשוב להן שהילדים כן ילכו, שזה גם קצת לחיות דרך הילדים.

"הילדים לא נמשכו אל העולם הזה בכלל אבל נהנו מהכסף. כיום שניהם באוניברסיטה. שאנל שנה רביעית במדעי הטבע ואריאל שנה שניה בלימודי Criminal Justice. אני חושבת שמאוד חשוב שדוגמנית תתפתח גם לכיוונים אחרים. אני יכולה להביא כדוגמא טובה את חברתי הטובה רונית ויגלר, דוגמנית מצליחה שהלכה ללמוד בגיל מאוחר יחסית, והיא כיום עורכת דין מובילה בתחומה. בדוגמנות צריך לדעת שיום אחד זה ייגמר המשבר מחכה. כשאת בשיא את צריכה לדעת גם לפרוש ושתמיד שיהיה גם אלטרנטיבה לעשות דברים אחרים. אני לא מדברת על בנות שעושות קריירה בינלאומית כמו בר רפאלי, אלא על הרוב, שמתפרנסות מדוגמנות יפה אבל לא הופכות למותג. התחום הזה מעלה לך את הביטחון העצמי באופן מופרז. כולם סביבך פותחים לך דלתות, במסעדות מתנהגים אליך בהרבה ריספקט, כל מקום שאליו את רוצה להיכנס, פתיחות, סגירות, את יכולה. אבל יום אחד הכל משתנה. פחות שמים אליך לב, פחות מזמינים אותך, ואז יום אחד זה נגמר. ואז מה? בגיל צעיר אין לך ראש ללימודים את רואה שהכל בא בקלות. אז את עושה את הבגרות ככה בקושי בשביל שההורים ירדו ממך, בלי חשק, כי כל יום יש תצוגה ולמי יש בכלל זמן בין כל הריצות. חוץ מזה שאת עובדת ומרוויחה אז את גם בטח יודעת הכי טוב.  יש לפעמים גם קצת קטלוגים בחוץ. פה פריז, שם יוון. את מתחילה לראות עולם, מסתנוורת, מתחילה להרוויח, ולא מבינה בכלל למה צריך ללמוד. הכסף הרי בא בקלות, כולם נחמדים אליך גם ככה, אז בשביל מה להתאמץ?" 

 

שמעתי פעם דוגמנית עונה על שאלה בקשר לטיפולי בוטוקס ואנטי אייג'ינג ב"אם התקרה שלך בסלון נופלת, לא תתקן אותה?"

"אני בעד כל מה שעושה הרגשה טובה. אבל צריך לקחת אחריות. ללכת בצעדים קטנים, לדעת ולשאול על כל דבר. כמה סי.סי הוזרק בכל פעם ולפי זה לקבוע מה רוצים הלאה. אני אף פעם לא ארצה להראות יותר מעשר שנים צעירה מגילי, ואני בטח לא רוצה להראות כמו בת 20".

 

עכשיו טייסת

ויוי לא חיכתה שהסוכנים יגידו לה יום אחד שהיא כבר לא מתאימה למה שהם צריכים ודאגה מבעוד מועד להסבה מקצועית. הדוגמנית היפהפיה היא היום טייסת מסחרית לסלברטיס ועשירי עולם.

 

איך זה קרה?

"התחלתי לחקור מה הלאה, הייתי מדריכת כושר, מייק אפ ארטיסט, סוכנת נדל"ן, בכל דבר מיציתי את המכסימום, חיפשתי יותר אתגר. הטייס בשבילי תמיד היה חלום ילדות, אבל אישה בתקופתי בארץ לא יכלה להטיס מטוס. הוצאתי את כל הרשיונות, עשיתי את כל ההסמכות, אבל נוכחתי לדעת שזה עולם של גברים ואחוז קטן מאוד של נשים נמצאות בו. מה שמהווה מעט איום על מקומם המקצועי של הגברים, למרות שהוכחתי מקצועיות לא פחות מהם. מהיום הראשון שהתחלתי לטוס טייסים היו שמים לי רגליים. לא הבינו מה זה הדבר הזה. טייסת שנראית כמו דיילת. בהתחלה בכלל לא נתנו לי לגעת בקונטרול. רק להעביר הודעות קשר ברדיו. לאט לאט הוכחתי את עצמי מקצועית. הראיתי שאני יודעת להתגבר על מכשולים. אבל האדם שאף פעם לא ראה בי אוביקט בתוך כל הבלגן זה ניסן".

 

ניסן היה מדריך הטיסה של ויוי, ובשנתיים האחרונות הוא מתפקד גם בתפקיד הארוס שלה. הוא יושב איתנו לאורך הראיון ומלווה את אשתו לעתיד במבטים של הערצה גלויה.

"את ניסן אני מכירה שנים רבות, לפני שהתחיל בינינו בכלל קטע רומנטי. הוא היה שנים ארוכות מדריך הטיסה שלי והיינו חברים טובים. ניסן עבר איתי את כל היזע והדמעות של ההכשרות והאימונים".

 

 וכעבור תקופה הפכתם בעלים של חברת תעופה פרטית שלכם.

"התחלתי להטיס ג'טים של אחרים. אמנם עשיתי מה שאני אוהבת, אבל המלחמות עם הקפטנים האחרים נמשכו, הם המשיכו לעקם פרצוף ולא פירגנו. המשיכו להתנהג במאצ'ואיזם. באתי לניסן וסיפרתי לו על התסכולים שלי מעבודה כטייסת צ'רטר של חברות אחרות. ניסן, שהיה לו אז בית ספר לטיסה, הסכים ללכת איתי עד הסוף. הוא אמר לי: 'אז בואי ניפטר מהכל ונקנה מטוס'. זה לא היה בשמיים. שנים עבדנו וחסכנו והיו לנו את האמצעים לקנות, אבל הבעיה האמיתית הייתה להשיג רשיון תפעול צ'רטר, כי יש מספר רשיונות מוגבל בשוק, אותם מעניקה רשות התעופה הפדרלית. זה יכול לקחת שנים. בשדה התעופה שמעתי על מישהו שעומד לאבד את הרשיון שלו, כי על פי החוקים של הצ'רטר אם אתה לא פעיל שנתיים, אתה מאבד את הרשיון. באתי לאותו בן אדם וביקשתי לקנות את הרשיון שלו. הוא העיף אותי שוב ושוב. העיף מהדלת נכנסתי מהחלון. בסוף אמרתי לו: 'יש לך עוד חודש עד שאתה מאבד את הרשיון. יש לך את האפשרות לקבל את הכסף ממני, או לאבד את הרשיון ולא לקבל עליו שום דבר'. בסופו של דבר הוא הסכים ולקח את מה שהצעתי".

 

אתם עובדים עם הרבה סלבס. אין בעיה עם המניירות?

"אנחנו עובדים עם אנשי העשירון העליון, משפחות מלוכה, ביזנס פיפל, הרבה סלבריטיס, אבל הסוד הוא להתייחס אליהם כמו אל בני אדם רגילים. נעמי קמפבל הגיעה פעם לטיסה והתעקשה לעשות הכל בתנאים שלה, לפי לוחות הזמנים שלה. היא רצתה לדחות את הטיסה בשלוש שעות, למרות התראות על סופות גשמים ורעמים. היא באה עם 20 מזוודות של לואי ויטון ורצתה את כולן במטוס איתה. אמרנו לה את עולה רק עם אחת. אי אפשר לקחת אובר לימיט. הצענו לשלוח את המזוודות הנותרות בטיסה נפרדת. היא לא רצתה לעלות לטיסה. שכנענו אותה שאם לא תצא עכשיו היא כבר לא תצא עד מחר. היא הייתה צריכה להגיע לאירוע בלונדון בטיסת קונקשיין. היא התחילה להשתולל כשאמרנו לה לא. בסופו של דבר היא עלתה לטיסה ובחצי הדרך הכל התחיל להחשיך, תנאי סערה, המטוס שיקשק, עלה וירד. הציפורניים שלה היו נעוצות לי בתוך הכתפיים איזה חצי שעה. היא ממש פחדה. כשהגענו בשלום היא נישקה אותנו ולא הפסיקה להודות לנו".

 

 איך אתם מגיעים לכל הסלבס האלה?

"לפעמים ממש במקרה. לדוגמה, הגענו פעם אחת לאיי הבאהמאס. ניסן הציע שאעלה על היאכטות של המיליארדרים לחלק פליירים שלנו. אני עומדת על אחת היאכטות המפוארות ופתאום עולה לסיפון כוכב קולנוע ידוע (השם שמור במערכת). הוא אומר לי, 'את נראית לי מוכרת, מה שמך?', ואני בנונשלנטיות אומרת לו, 'ויוי, ומה שמך?' אפילו שכמובן ידעתי. זה הסוד עם הסלבים, להתייחס אליהם ממש כמו שאת מתנהגת לכל אדם אחר, כך גם הם בתגובה מוותרים על השואו-אוף. סיפרתי לו על העסק שלנו, הוא טס איתנו פעם אחת ומאז הוא לקוח קבוע. סלב מחובר לסלב מחובר לסלב. תפסת אחד תפסת את כולם. זה עובר מפה לאוזן. הלויאלטי בתחום הזה הוא מאוד חזק. כשהלקוחות קולטים שאיתך הם בטוחים ויחזרו בשלום, הם ישארו איתך לאורך כל הדרך. מדובר אחרי הכל בחיים שלהם ולפעמים גם בחיים של בני המשפחה שלהם".

 

 איזה סלב התחבב עליכם במיוחד?

"אומה תורמן טסה איתנו כבר שמונה שנים. היא הבחורה הכי דאון טו ארת'. אבל למרות שהיא כל כך עממית, יש לה חזות אצילית. ישר רואים שהיא סאמבאדי. זוהרת כמו ברבור!"