פורים מעלה שאלה לא נעימה בקרב חובבי הספורט הישראלי: מדוע תרבות הקמעות לא תפסה אצלנו? הרי חלק גדול מהכיף בספורט האמריקאי ובאירועים ברחבי העולם, מגיע מהצבע שמוסיף הקמע, יצור ענקי ומוזר שמייצג את הקבוצה ומטריף את הקהל.
עוד ב-ynet ספורט
ובישראל? את הפיאסקו של שפיציק מהוועד האולימפי כולנו זוכרים, ומעבר לכך לא היו ניסיונות רציניים לקבע את העניין – מעבר למקרה אחד אליו נגיע בהמשך. תחשבו רק איזה כיף היה אם הרחובות בפורים היו עמוסים בילדים שמחופשים לבובה של בני יהודה, אליצור רמלה או נבחרת ישראל?
אז רק כדי לגרות את התיאבון לפני החג, ריכזנו כמה קמעות ספורטיביים, מההווה, העבר והעתיד, שיעשו קצת שמח. הם נעים בין ביזאר מוחלט, כישלון מוחלט לקאלט מוחלט. תיהנו.
אפשר היה לחשוב שיש צורך בהיגיון מסוים שיעמוד מאחורי קמע. אתם יודעים, מישהו שיעביר את רוח הקבוצה – או האוניברסיטה – או לכל הפחות יהיה מבוסס על משהו לוגי. במקרה של הגוש הכחול (blue blob), זה לא ממש ככה.
הגוש הכחול מנסה להשיג כרטיסים לטורניר המכללות
הקמע הרשמי של קבוצת הכדורסל של קסבייר הוא דרטניאן המוסקטייר, אבל הבלוב, הקמע המשני, פופולרי הרבה יותר. הוא נוצר ב-1985, אחרי שבקסבייר שמעו סיפורים על כך שהמוסקטייר מפחיד את הילדים ורצו ליצור דמות ידידותית לצדו. זו לא חיה, לא אדם, אלא באופן די פשטני גוש כחול. ובאוניברסיטה יודעים לספר שהניסוי הצליח, ומי שאוהב אותו במיוחד הם הילדים.
בעיקרון? מה ששמעתם. קמע יכול להיות כל דבר. בדרך כלל מדובר בחיות, אבל אם אפשר להכתיר גוש כקמע, אז למה לא ירק? למעשה, הקמע של דלתא סטייט הוא ה"מדינאי", אבל שחקני קבוצות הכדורסל והבייסבול של האוניברסיטה רצו שמשהו קצת יותר מאיים ייצג אותם, ואחרי הצבעה בקמפוס נבחרה הבמיה עטורת כפפות האיגרוף, במה שהתחיל כבדיחה והפך לצונאמי של פופולריות.
הבמיה הלוחמת מזייפת
למעשה, הקמע הזה שם את דלתא סטייט על המפה. בסך הכל מדובר באוניברסיטה מהדרג השני, לא מוכרת במיוחד ולא מגיעה לטופ של ספורט המכללות. אבל למרות שה"מדינאי" המשעמם הוא עדיין הקמע הרשמי, הבמיה היא זו שמייצרת בארה"ב קונוטציות לדלתא סטייט. וזה שווה הכל.
אולימפיאדה היא אירוע גלובלי במהותו, וכך הקמעות מיועדים מראש למרצ'נדייז שיפנה לקהל בכל העולם. ולכן, קשה מאוד להבין איך המחשבה המאומצת שבוודאי הושקעה בנושא ייצרה את הדבר הלא ברור הזה, צמד קיקלופים מלחיצים למדי.
גם סיפור הרקע שיצרו עבורם משונה, משהו בנוגע לכך שייצרו אותם מחומרי האצטדיון האולימפי והם משנים צורה. אבל גם העובדה שאחד מהם, מנדוויל, מייצג גם את המשחקים הפראלימפיים לא נותנת הנחות.
פיקה. הכי מכסיקני שיש.
קשה להאמין שאפשר להכניס עוד סטריאוטיפים על מכסיקו בפיקה החביב. מדובר בפלפל חריף המתהדר בשפם אימתני וקורס תחת סומבררו ענק. אפילו השם שלו הוא קיצור ל"פיקנטי".
אין מה לעשות, העולם משתנה. פעם הקמעות היו מיועדים לכולם לכיף ולחגיגות, היום הם צריכים גם לחנך אותנו. הכירו את פולקו, הארמדילו של ברזיל, שבא להזהיר מסכנות לאיכות הסביבה.
השם שלו מחבר "פוטבול" ו"אקולוגיה", והוא עצמו מייצג חיה שנמצאת בסכנת הכחדה חמורה וצריך להיזהר שלא תיעלם מהעולם. אכן, כל מה שאתם מחפשים בבובה חמודה שבאה לקדם את המונדיאל. אבל יודעים מה? אם ניהנה ממנו וגם נלמד משהו, אז סבבה.
תאמינו או לא, אבל כשהקמע הופך לפופולרי בצורה חסרת תקדים, הוא יכול גם להכניס כסף רציני. אחד הקמעות המוכרים בארה"ב הוא פילי פנאטיק, של קבוצת הבייסבול פילדלפיה פיליז, והוא כל כך אהוב מאז הצגתו ב-1978 שיש סביבו סיפור מסגרת שלם. למשל, הוא נולד בגלפגוס, ודמויות של אמו ובן הדוד שלו מופיעות לעתים אתו במגרש. יש לו אפילו ריקוד משלו.
פילי פנאטיק רוקד עם פאולה עבדול
והכסף? הבעלים ביל ג'יילס היה בכיר במועדון כשהקמע נוצר. הוא סירב לשלם 1,300 דולר על רכישת זכויות היוצרים עליו. חמש שנים מאוחר יותר, כשרכש את המועדון, הוא שילם עבור הזכויות רבע מיליון דולר.
בדרך כלל הקמע לא צריך לעשות יותר מדי. הוא רוקד, מלהיב את האוהדים, מעצבן קצת את היריבים ונותן מוטיבציה. במקרה של קבוצת הכדורגל האמריקאית, יש דרישות לתפקיד והן כוללות ידיים חזקות והרבה כוח.
טימבר ג'ואי בפעולה
טימבר ג'ים התחיל את המסורת לפני שנים, ולפני כמה עונות החליף אותו ממשיך דרכו טימבר ג'ואי. התחפושת לא מסובכת מדי – אבל האביזרים כן. האחריות של טימבר ג'ואי היא לתפעל מסור חשמלי ענק, ובכל פעם בה הקבוצה מבקיעה, לנסר איתו גוש מגזע עץ אדיר. הגוש הזה מוענק בחגיגיות בסיום לכובש השער. כבוד למנסרים מפורטלנד.
טוב, חייבים לסיים עם אחד מישראל. זה התחיל לפני כמה שנים, כשבמכבי החליטו שגם להם מגיע. הדמות של הכלב הנלהב מופיעה מאז במשחקי הקבוצה, ומשתתפת גם באירועים חיצוניים בהם היא מייצגת את הקבוצה.
השיא, כמובן, היה בהופעה בשעשועון טלוויזיה, שם עדיין לא ברור אם התשובות הגיעו מהכלב או מהאיש שבתוך הבובה. ולכו תדעו מה הוא היה עושה עם הכסף במקרה של זכייה. זה הרבה בונזו.