יותר מדי הגבלות: בנק ישראל חונק את המשק

בעוד שמערכת הבנקאות הישראלית הוכיחה כי היא במצב טוב באופן יוצא דופן, בנק ישראל אינו משוכנע בכך ומיישם רעיונות שהם על גבול הפאניקה, בכל הקשור להיקף המיגון שהבנקים צריכים לעטות על עצמם. האם עלינו לחכות בסבלנות למחליפו של הנגיד פישר ולקוות לטוב? דעה

בתקופה האחרונה מתרבים הדיווחים, מתוך מערכת הבנקאות, מצד יועצים כלכליים ופיננסיים וכן ממשרדי עו"ד, על קשיים ופשיטות רגל בקרב הסקטור העסקי בישראל. זוהי תופעה מטרידה מאוד והיא מלמדת על המצב המורכב שהמשק הישראלי נקלע אליו.

 

מאמרים נוספים מאת אדם רויטר:

• על חשבון העתיד: הפנו תמלוגי הגז לכיסוי החוב
• הדשא הכלכלי של השכן ירוק יותר. האמנם?
• יצואנים יוצאי דופן: הכירו 10 חברות מצליחות

 

מפתיע עד כמה בנק ישראל אחראי לבעיה הזו. מזה זמן רב מתווה בנק ישראל דרך שמחייבת את הבנקים להעלות את רמת הלימות ההון שלהם, על מנת לשמור על היציבות שלהם. ובדרך המשק נפגע. הלימות הון הינו מונח מתחום הבנקאות, המגדיר מהו היחס בין סך נכסי הסיכון של הבנק (נכסי סיכון הינם אשראי, השקעות בבורסה ועוד), ובין ההון שלו. לדוגמה, כשדרישת הלימות ההון עומדת על 9%, אם לבנק נכסי סיכון בהיקף של 1,000 שקל, עליו להחזיק הון עצמי של לפחות 90 שקל, כביטחון לפיקדונות הציבור אצלו. זהו פרמטר חשוב המעיד על מידת איתנותו של הבנק ועמידותו במשברים פיננסיים.

 

 

כאשר באים לבחון את האיתנות הפיננסית של המערכת הבנקאית הישראלית, ההוכחה הטובה ביותר הינה הצלחתה לעמוד במשבר 2008, טוב יותר מכל מערכת בנקאות אחרת בעולם המערבי. בשיא המשבר, גם פעולות שביצע בנק ישראל כגון הורדות הריבית הדרמטיות, התערבויות בשוק האג"ח הממשלתיות, שהזרימו נזילות לשוק, מעורבות גבוהה, טיפול אינטנסיבי ואילוץ מספר בנקים למכור בדחיפות את נכסיהם הרעילים, הצליחו להציל את המערכת ולהוציא אותה עם מספר שריטות מועט.

 

שילוב של שמרנות יחסית של המערכת הבנקאית הישראלית, חשיפתה הנמוכה יחסית לסיכוני אשראי ופעולותיו היעילות של בנק ישראל, הובילו לכך שהמערכת יצאה מן המשבר כשהיא מוכיחה עמידות יוצאת דופן.

 

הוכחה לא מספקת 

למעשה, גם כיום, מערכת הבנקאות הישראלית יציבה מאוד יחסית למערכות בנקאות אחרות בעולם, כתוצאה ממספר פרמטרים:

 

1. שעור האשראי הניתן לפעילות נדל"נית, בעיקר בתחום המשכנתאות, נמוך מאוד ביחס למקובל במדינות אחרות.

 

2. הנהלות רוב הבנקים בישראל פועלות באופן מאוד שמרני, ודאי אחרי משבר 2008.

 

3. הבנקים בישראל מבוססים בעיקר על מקורות כספיים ממשקי הבית. זהו מקור יציב ביותר.

 

4. אשראי בין-בנקאי בהיקף מאוד נמוך של כ-5% לעומת 40% עד 50% באירופה.

 

5. הבנקים כמעט ואינם משקיעים את כספי הנוסטרו שלהם באמצעות מכשירי שוק ההון, נגזרות וכו', זאת בשונה ממערכת הבנקאות האמריקאית.

 

6. הפיקוח על הבנקים נחשב להדוק מאוד.

 

לכאורה, ניתן היה לצפות שהפרמטרים הללו, כמו גם העמידות של מערכת הבנקאות והיכולת של בנק ישראל לטפל במצבים קשים, יהיו הוכחה מספקת לכך שהמערכת יכולה לעמוד גם בסערות פיננסיות קשות כפי זו שהשתוללה ב-2008. אך הפלא ופלא, נראה על פניו שבנק ישראל כלל אינו משוכנע בכך והוא מיישם רעיונות שהם על גבול הפאניקה, בכל הקשור להיקף המיגון שהבנקים צריכים לעטות על עצמם לקראת חורף פיננסי נוסף, במידה שיגיע.

 

פחד פתאומי? 

הדברים מפתיעים על רקע ציטוט מאתר בנק ישראל עצמו: "מבחן מקרו-כלכלי שביצע הפיקוח על הבנקים, שימש את קרן המטבע הבין-לאומית (IMF) במסגרת הערכתה את היציבות של המערכת הבנקאית בישראל. פרטי המבחן ותוצאותיו פורסמו במסגרת דו"ח הקרן ב-2.4.2012. עיקרי הממצאים ממבחן מקרו כלכלי וממבחנים נוספים שבוצעו על ידי הפיקוח על הבנקים מעלים, כי ההשפעות של תרחיש גלובלי ותרחיש מקומי על המערכת הבנקאית הן מהותיות, אך אינן מהוות איום על יציבות המערכת הבנקאית". עברה בסך הכל כחצי שנה מאז נכתבו הדברים, ממה בנק ישראל פתאום פוחד? האם בכלל קרה משהו או שמא זוהי גחמתו של נגיד פורש?

 

נצטט גם מתוך חוק בנק ישראל החדש (2010). מטרותיו של הבנק הן:

1. לשמור על יציבות מחירים, וזאת כמטרה מרכזית.

2. לתמוך במטרות אחרות של המדיניות הכלכלית של הממשלה, במיוחד צמיחה, תעסוקה וצמצום פערים חברתיים.

3. לתמוך ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה.

 

זאת אומרת, שהמטרה השנייה בחשיבותה הינה לתמוך במיוחד בצמיחה ותעסוקה, זאת עוד לפני התמיכה ביציבות של המערכת הפיננסית (הבנקאית). הבעיה היא שבמטרה זו יש דבר והיפוכו. הדרך העיקרית לשמור על יציבות הבנקים הינה למנוע מהם לתת אשראי. כך הבנקים ימנעו מסיכונים ויהיו יציבים יותר. אבל אם הבנקים ימנעו מלתת אשראי אז הפירמות העסקיות, העסקים הקטנים ומשקי הבית יפגעו באופן קשה, ואז תפגע הצמיחה והתעסוקה.

 

יש הטוענים שלתוך החלל הזה נכנסים גופים חוץ-בנקאיים המספקים אשראי, כמו גם קרנות של התמ"ת, אך הם ממלאים רק היקף קטן מהחלל שהבנקים מותירים. ואם אכן לבנקים בישראל חסר הון, מדוע בנק ישראל אינו מאלץ אותם להגדיל את הונם במקום שיקצצו את היקף האשראי שהם נותנים?

 

בנק ישראל למעשה מחקה את כל אותן מדינות מערביות ששם באמת קיימת הצדקה למהלך כזה, בעקבות כשלים חמורים ביותר. האם בנק ישראל הפך חקיין במקום מוביל? האם בכלל נדרש מהלך כזה בישראל, לאור לקחי 2008? האם פישר לא מודע לכך, או שמא עלינו לחכות בסבלנות למחליפו ולקוות לטוב?

 

בינתיים המשק נאנק וחלקים ממנו מתחילים להיחנק וזוהי אחת הסכנות המקרו כלכליות הגדולות ביותר העומדות לפתחנו בשנת 2013 ומעבר לה. סכנה שבנק ישראל עוזר לייצר.

 

ד"ר אדם רויטר הוא יו"ר רויטר מידן בית השקעות ומנכ"ל חברת הייעוץ חיסונים פיננסים