עוד ב-ynet ספורט:
כן, אם בעבר היה נהוג לומר שהכדורסל הצהוב הוא ההצגה הטובה ביותר בעיר, היום אפשר להכריז זאת על הכדורגל. ראיתם את האסיסטים של מהראן ראדי? ומה תגידו על הפיק-אנד-רול בין אלירן עטר לראדה פריצה? דייויד בלאט יכול ללמוד משהו ממשחק הלחץ של אוסקר גרסיה. אפילו מונאס דאבור, המורן רוט של מכבי בשבועות האחרונים, הביא צמד בעשר דקות על המגרש.
ככה זה. כשהולך אז הכל הולך. בכל שבוע, שנדמה לנו שכבר ראינו ממנה
הכל, אנחנו מבינים יותר כמה מגיעה למכבי האליפות הזו. וכשהמומנטום איתה הכל מתפרץ בצרורות. בשמונה משחקים העונה מכבי הבקיעה 4 שערים ומעלה.
תוסיפו את מספר המשחקים עם שלישיות ותגיעו ל-13 משחקים - חצי ממספר הפעמים שעלתה לדשא העונה - בהם מכבי כובשת לבדה יותר מממוצע השערים למשחק שלם בליגה. אלירן עטר בעצמו הגיע ל-22 שערים, יותר מכל שחקן אחר במכבי מאז אבי נימני לפני 13 שנים.
עד לא מזמן היתה בית"ר ירושלים, יחד עם מכבי, הקבוצה המלהיבה של הליגה, אבל הסיפור שלה הסתיים מאז הגעתם של סדאייב וקדאייב לישראל.
מיום נחיתתם של השניים בארץ השיגה בית"ר 2 נקודות מ-21 אפשרויות, פחות מכל קבוצה אחרת. אבל במקרה שלה אין צורך להסתכל על מספרים, מספיק להתבונן במשחק הזה כדי להבין את המצוקה.
ההתקעות בפלייאוף התחתון היא נפילה מוראלית קשה, אבל לא תירוץ ליכולת האומללה של בית"ר. הניצחון של רמה"ש בשבת נתן תחושה שהמשחק
הזה יותר חשוב למכבי, שרצה לאליפות, מאשר לבית"ר ההולכת בפני שעמום המחזורים האחרונים.
אבל האמת היא שהפער בין מכבי למקום השני יותר גדול מאשר זה שבין בית"ר לקו האדום. משחק הגביע מול מכבי חיפה ביום רביעי הוא חשוב ביותר, אבל אם בית"ר תפסיד עוד משחק או שניים בליגה בחודש הקרוב, פתאום גם זו תקום עבורה לחיים. ולא במובן החיובי.