באה מנוחה ליגע? לא לגוון קנינג ואריאל הלר, שאת המרתון ה-5 שלהם רצו בעמק - מבית אלפא ועד נהלל, כמו בשיר המפורסם. "אריאל קיבוצניק ואני קוביצוניק, אז אנחנו מרגישים בבית", אומר קנינג רגע לפני שיוצאים לדרך. שוב.
המרתון היום מרגש במיוחד עבור הלר, שהוריו מגיעים לעודד אותו. "אנחנו פה כדי שהוא יידע שאנחנו תומכים", אומרת אימו, יעל, שאפילו זוכה לחיבוק קצר באמצע הריצה.
יש לכם שאלות לגוון ואריאל? כתבו להם
"אתה גדל בקיבוץ, שבו אומרים לך שאתה צריך להיות דומה", מספר הלר, "אבל אתה רוצה להיות מיוחד במשהו - אז אצלנו זה היה להיות הכי טובים בספורט".
ואיך מסתדרים עם הדאגה והחשש לבן, שמבצע פרוייקט ספורטיבי לא פשוט בכלל. "מתקשרים, עוקבים", מספרת האם.
"כשסיפרתי לה התגובה שלה הייתה מבוהלת", צוחק הלר. "'מה, 10 מרתונים? אל תעשה את זה. זה יכאב לך'".
אבל כשהשניים מגיעים לסוף הדאגה מתחלפת בגאווה. והיי, חצי מהמרתונים כבר עברו - ומתחילים כבר לראות את הסוף.
(כנסו לעמוד הפרויקט המיוחד)