הדברה ביולוגית בזעיר אנפין נגד הארבה. גיל קופלוביץ, ביולוג ימי יצא בתחילת השבוע לטיול בנחל מפלים, בהר שלמה באילת במסגרת הטיול השנתי של עובדי המכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת.
קופלוביץ, המתגורר בעיר וחוקר מטעם המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב את האצטלנים (חסרי חוליות ימיים), רגיל במסגרת עבודתו להביט ולתעד מקרוב בעלי חיים בסביבה הימית, אך הפעם במהלך הטיול, הוא וחבריו זכו למפגש מפתיע עם חרדון סיני בשעת בוקר.
חרדוני סיני (Pseudotrapelus sinaitus) הם חרדונים זריזים וארוכים באורך של עד כ-25 סנטימטר. הם נפוצים באזור הנגב, ים המלח והערבה.
בעונת הרבייה של החרדונים באביב ובקיץ, הזכרים הופכים לצבעוניים במיוחד. ראשם מתקשט בצבע כחול עז וטורקיז, ולעיתים הצבעים גם נראים לשאר חלקי גופם. חרדוני סיני ניזונים בטבע מחרקים ופרוקי רגליים. הם זכו לשמם בזכות המיקום בו התגלו לראשונה במדבר סיני ונחשבים לחיות בר מוגנות.
"ראינו שני חרדוני סיני במהלך הטיול ואחד מהם פשוט התחרדן לו בשמש על סלע נמוך. התקרבנו לצלם אותו ואני הגעתי למרחק של כמטר וחצי ממנו", מספר קופלוביץ ל-ynet.
"לפתע נחת ממש בקרבתו חגב ארבה צהבהב, ממש בהזמנה. החרדון לא היסס, זינק עליו ותפס אותו". למרות שנחילי ארבה חדרו לישראל במליונים ורבים מהם הודברו באמצעות ריסוסים של משרד החקלאות מהאוויר והקרקע, פרטים רבים הגיעו בעזרת הרוחות לאזורים רבים ברחבי הארץ.
החגבים הפכו למקור מזין לבעלי חיים רבים, החל מעופות גדולים כדוגמת חסידות ודורסי יום החולפים בישראל במהלך עונת נדידת האביב וגם לזוחלים רבים.
"במהלך הטיול נתקלנו רק בפרט אחד של חגב ולא בנחילים", מסביר קופלוביץ. לדבריו סצינת הטריפה נמשכה דקות אחדות. "יצא לי לראות הרבה טורפים גדולים וקטנים בטיולים שלי בעולם, אבל עוד לא יצא לי לצפות בציד מהיר וכל כך קרוב. החרדון נאבק כדי ללעוס ולהחזיק את החגב בפה וכל הזמן שינה את זווית האחיזה בו, עד שהצליח להכניס את כל ראש החגב לפה".
למרבות שהחגב הגדול השתווה בגודלו לחרדון לא נותר לו סיכוי מול הזוחל הזריז. "החגב בסופו של דבר הפסיק לזוז והחרדון החל לגרור אותו מתחת לסלע כדי לאכול אותו בפרטיות", מסכם קופלוביץ את המפגש המפתיע עם החרדון והחגב הפולש.