עשרת המכות של ימינו

אפרת שרביט מספרת על ההמצאות והפיתוחים של ימנו שלוקחים לה את החירות

 

מכת הפייסבוק והטוויטר

שתי רשתות חברתיות שהשתלטו לנו על החיים קצת יותר מידי. החל מסטטוסים וציוצים על מה אנחנו עושים, מתי, עם מי, למה, איך ואיפה. האשטאג#הגזמה. דרך משחקים מפגרים וממכרים שמחייבים אותנו להציק לכל מי שאנחנו מכירים (ולא מכירים) בשביל עוד טוקנים ונקודות חסרות משמעות, ממשיך ב"לייק" שמדרג כמה אתה מעניין/מוכשר/מצחיק/צודק/ שמח/בחו"ל ומסתכם בחוסר פרטיות של מאגרי המידע והתמונות שלנו, חטטנות והצקות מטרידות בכל מיני רמות – מפדופילים עד לסייבר-בוליז וכל מה שבדרך.

 

 

מכת הכסף

זה לא עניין חדש, רק כדור שלג שנהיה בעייתי מעת לעת. בקיצור, משברים כלכליים, יוקר מחייה, אף פעם אין מספיק לכלום, מעמדות, שחיתות וכו'. אמצעי שמניע הכל ולא קונה שום דבר עם ערך אמיתי (אושר, אהבה, בריאות).

 

מכת הטכנולוגיה

אייפון, אייפד, משקפי גוגל, מייקרוסופט, אפל, WIFI, אפליקציות, מסך מגע, חיישני תנועה, מפיצי ריח ומעוררי טעם. מה קורה לנו? פיתחנו כזאת תלות במוצרים ומכשירים גאוניים שלכאורה מקלים עלינו את החיים ובדיעבד מנוונים כל תא במוח שלנו ובאים על חשבון אינטרקציה אמיתית ופיזית עם הסביבה והסובבים. איפה המשחקים בחוץ עם חברים? לשבת לקרוא ספר? להקשיב לרדיו? אסימון? טלכרט? משהו?

כל אחד תקוע בתוך המסך הקטן שלו עם עולם התוכן שלו - וחלילה שמשהו יקרה לפלאפון שלך – נגנב/התקלקל? יומיים או יותר בדיכאון קליני על כל התמונות שצילמת, רשימת השירים שהורדת והמספרים שלא טרחת לזכור, כי למה לדרוש מעצמנו מטלה שכזאת? פעם היינו פחות עצלנים, דרשנו מעצמנו לדעת יותר, לזכור, לבדוק, להיפגש – היום יש מגשרת לכל דבר, קוראים לה סירי, ואתה הדדי שלה.

 

 

מכת הנדל"ן

ככל שבונים יותר ומוחקים משאבי טבע על הדרך, כך הדיור נהיה פחות בר השגה ויותר יקר ומנוכר.

 

מכת הטלוויזיה והקולנוע

נשתדל להתמקד רק בשני דברים עיקריים. תלת-מימד, כלומר, עוד אפקטים ומשקפיים חסרי סטייל שמספקים תירוץ לגבות כסף נוסף על כרטיס הצפייה בקולנוע. נו מילא. וסדרות ריאליטי. מה יש להגיד? לא להאמין שהגענו לתת-רמה הזאת של בידור נמוך, כוכבים לרגע, תכנים זולים ואנשים קיצוניים שמקפיצים את הרייטינג. עד כדי כך משעמם לנו, זו האמת.

 

 

מכת גוגל

תאגיד אמריקאי עצום שמשרת אותנו מסוף שנות ה-90 בכל תחום כמנוע חיפוש למאגרים בלתי נדלים של ידע. גוגל, עם כל הטוב שהוא בחיינו (אימייל, מפות, מילון, יומן, בלוגר, יו-טיוב), צריך להודות – הרג את האינציקלופדיה ויותר מזה, את הפרטיות.

מכת האופנה

תמיד הייתה אופנה, תמיד תהיה אופנה. תמיד נהיה מושפעים ממנה אבל אנחנו כחברה חייבים לשאול את עצמנו עד לאן אנחנו לוקחים את זה ואיפה עובר הגבול? מותגים במחירים שערורייתיים, וינטג' שהייתם חושבים שיעלה פחות בהיותו (לרוב) יד שנייה, אבל לא. השאיפה להיות ב"סטייל" ולהתלבש מהקטלוג או מנגד להיות היפסטר עירוני, שונה ו"מגניב". בסופו של יום, הבעיה המרכזית היא מה שהאופנה משדרת לנו כחברה - סקסי/ת משמע מגזינים מלאי דוגמניות צנומות, פוטושופ ובגדים עם "שם" ומחיר. התוצר הנלווה הוא נוער ומבוגרים עם תדמית אישית פגומה, הפרעות אכילה ולבוש חסר אישיות.

 

מכת הלייזר והפלסטיקה

בהמשך למכת האופנה, גם בתחום הפלסטיקה והלייזר החברה שלנו מקדמת את נושא השטחיות, הרמאות והשיפוצים. במשך השנים הפכנו כלי של רפואה מתקדמת לעידוד חברתי להיות "לא את/ה" אלא עוד בובת סיליקון חלקה, מוצקה וסימטרית.

 

מכת איקאה ופלסטיקים אחרים

שום דבר כבר לא עמיד! פעם קנית מקרר והוא החזיק 10-20 שנים, היום אתה קונה מכשיר חשמלי והוא כאילו חד-עונתי, עשה את שלו למשך החורף, השנה ואולי אפילו שנתיים ו-ז"ל.

 

מכת הגירויים הטכנולוגיים

אז מה שאני מנסה להגיד בעצם הוא.. מעניין אם יש חדש בפייסבוק...? כלומר, עצם הבעיה טמונה ב-"איזה שיר מהמם שמעתי עכשיו!" בקיצור, ילדים שגדלים עם כל הגירויים הטכנולוגיים, שהולכים לישון עם טלוויזיה, בעולם שהכל מעניין אבל רק לדקה כי עוד מעט יצא "הדבר הבא" - למה ציפיתם?

 

 

המכות של ימינו יורדות עלינו (ונרכשות על ידינו) בתור היותנו חברה צרכנית, לעיתים רדודה ושטחית, שהשאיפות שלה, לצערנו, אינן תמיד עמוקות במיוחד. בסימן פסח השנה אנחנו צריכים קצת להשתחרר מהתלות שלנו במכשור, בעזרים ובכלים שיצרנו לעצמנו – לדרוש מהשכל והזיכרון קצת יותר, לא להתעצל, לצאת מהבית, לדבר ולהיפגש כדי לשמר את הקשרים שלנו עם חברינו פנים מול פנים.

 

צאו לחירות! הניחו לכמה שעות את האייפון והאייפד שבו ודברו עם המשפחה והחברים, ועשו את החג הזה משמעותי ושמח