לטענת שירות בתי הסוהר, האסיר אמנם טען כי נקבע לו ולאשתו תור במרכז הרפואי מאיר לשם קבלת הטיפולים, אך זו אינה תואמת את האישור שהעביר להם. בינתיים, בקשתו נשקלה בשנית, ושב"ס החליט לאשר לו לצאת לחופשה, אך בליווי סוהרים.
האסיר לא הסתפק בכך, והתעקש לצאת לחופשה לבד - והגיש עתירה נוספת כנגד שירות בתי הסוהר והמדינה. לטענתו, אין שום סיבה בטחונית המצדיקה את ליוויו על-ידי סוהרים. שב"ס טענו מנגד כי לפי מידע פנימי שבידיהם, קיים סיכון ביציאת האסיר לחופשה בלא ליווי, וכי ככל שייקבעו לאסיר טיפולים נוספים במסגרת הליך הפוריות, יציאתו תותר אך ורק בליווי כאמור.
השופט א. קיסרי איחד את שתי העתירות וקיבל אותן חלקית, לאחר שקבע כי יש לאפשר לאסיר לצאת לחופשה מיוחדת לצורך טיפולי הפוריות, אולם רק בליווי מאובטח של סוהרים. טענת שב"ס שלא לאשר לאסיר את החופשה כלל בשל המסמכים הרפואיים שצירף, נדחתה.
השופט ציין כי ככל הנראה נפלה טעות בהתייחסותם לאישור שהועבר, לפיו אשתו של האסיר היא המוזמנת ולא הוא. הוא הוסיף כי שב"ס יכלו לעמוד על הטעות באמצעות בירור פשוט מול האסיר, בטרם נחפזו למסקנות. עם זאת, נקבע כי החלטת שב"ס להתנות את יציאת האסיר לחופשה בליווי מאובטח איננה בלתי סבירה, ואינה מצדיקה את התערבות ביהמ"ש.
לפיכך נקבע כי האסיר רשאי לקבל חופשה לצורך קבלת טיפול פריון. זאת, כל עוד יעשה זאת תחת התנאים שייקבעו על-ידי שירות בתי הסוהר.