האור נכנס אל העין דרך הקרנית. הקרנית היא בעצם עדשה חזקה מאוד שתפקידה למקד את כל קרני האור. מהרגע שהאור עובר דרכה הוא מגיע לצמצם אטום, שהוא למעשה הקשתית. במרכז הקשתית יש חור, האישון, שמאפשר לקרניים להיכנס לתוך העין. האישון הוא גם זה שמאפשר לעין להסתגל במהירות למצבי אור שונים על ידי צמצומו והרחבתו. האור עובר דרך העדשה השקופה, ששוברת את הקרניים ומסייעת לראייה להתמקד באותו עצם עליו אנו מתבוננים.
לאחר שעברו "טיפול" על ידי המערכת האופטית מגיעות קרני האור אל הרשתית. הרשתית מזכירה מעין מסך עליו מוקרן העולם שסבבינו. אבל ההקרנה בשלב זה עדיין הפוכה (אם אנחנו מסתכלים על גינה יפה, השמיים יהיו למטה והדשא - למעלה). במרכז הרשתית קיימת גומה קטנה (fovea) אשר אחראית לחדות הראייה. בזכותה אנחנו מסוגלים לראות ברור ובצורה חדה אפילו חפצים קטנים או אותיות בספר.
העצב האופטי הוא האחרון בתהליך הראייה. תאי עצב של הרשתית, הרגישים לאור, אוספים מידע והופכים אותו להרבה מאוד פעימות אלקטרוניות, שמעבירות אותו דרך העצב האופטי ישירות אל המוח.
זהו בהחלט תהליך ארוך ומסובך כדי שאנחנו נוכל פשוט לפקוח את העיניים ולקלוט את סביבתנו!