"אני ואחי דן טלסניקוב היינו מאוד קרובים", סיפר ז'אן בראיון ל-ynet ספורט. "הוא חסר לי מאוד. יש לי חור בלב מאז שהוא נפל, הכאב לא נגמר וזה כאילו היה עכשיו".
"הוא היה בחור מיוחד", נזכר עוזר מאמן בית"ר, "הוא כל כך אהב מוסיקה וספורט והיה אוהד של בית"ר ירושלים. בבסיס שלו דאגו להרים חדר כושר לזכרו באמצעות תורם מארה"ב. הוא היה בחור מדהים. הוא היה ברגילה והתנדב לחזור לפעילות המבצעית, הוא הוביל כח ונפל למען הגנת המדינה ובמותו ציווה לנו את החיים.
הרבה דם נשפך במדינה כדי שנחיה ונשרוד בה. יש לנו בחורים נפלאים כאן שנותנים א חייהם למען המולדת. אין את זה במקומות אחרים. כשזה קרה הייתי בן 32, הוא היה כמעט בן 21. והוא נשאר בן 21".
ז'אן: "כשאבא נפטר לא הייתה ברירה אלא לקחת מנהיגות ואחריות. אמי, אחי ואני היינו לבד. עלינו ב-79 .כולם נשארו ברוסיה ובאו רק ב 91 אחרי המקרה עם אבא ז"ל. אני גידלתי את דן, תיפקדתי כמו אבא שלו, גם אחרי שהתחתנתי והבאנו שני ילדים. אני זוכר שבעונת האליפות עם אלי כהן ב96/7, הבאתי אותו לבית וגן והוא היה מאוד שמח דיבר והצטלם עם השחקנים".
השתנית אחרי המקרה הקשה?
"זה משנה אותך. זה נתן לי כיוון. זה לקח אותי למקום חיובי שעליי לחיות את החיים במלואם ולא לבזבז אותם או להתלונן. לא צריך להיות אומלל ולהציג עצמך ככזה. צריך להגיד תודה לבורא עולם על הכל. זה שינה לי את התפיסה לחיובית בכל דבר. אחי דן ז"ל במותו קידש חיים".
ז'אן מוסיף :"הוא היה ספורטאי מאוד מוכשר. מכיוון שאמי נישאה בשנית לאיש מסורתי, התקרבנו לדת ועברנו תהליך. דן למד בקבוצת יבנה עם חבר'ה נהדרים עם כיפות סרוגות, הוא חונך על ערכים של אהבת המולדת ואהבת התורה. הוא גדל על ערכים חבל על הזמן. הוא רצה להגיע לצנחנים לפלס"ר ועשה עוד שנה בלוחמה בטרור והיה אחראי על קרב מגע".
מתי קיבלת את ההודעה?
"הייתי בדרך מירושלים לאשדוד יחד עם סלמן עמר ובדרך התחילו טלפונים מוזרים. זה היה בום גדול בשבילי. הכאב היה חד מאוד ולקחתי את זה קשה מאוד אבל הייתי חייב להיות חזק כדי להמשיך הלאה".
ז'אן מציין: "המסר שלי הוא שהחיילים שלנו נמצאים במדינה מוקפת אויבים, אבל יש לנו בנים נפלאים ששומרים על המדינה. כוחנו באחדותנו. חיילינו נלחמים ומקריבים את עצמם ועלינו לקדש כל רגע ולחיות במדינה עם ערכים ולא לשכוח לעולם את הנופלים".
ז'אן נישא חודש וחצי אחרי שאחיו נפל. ז'אן: "הרבנים אמרו לא לדחות, לקיים את החתונה. נישאתי לסוניה והבאנו שני ילדים מיכאל (לוקה) בן ה-3 ולטיסיה בת שנה וחודשיים. כולם שואלים למה לא קראתי לבן שלי דן, כי כל נשמה באה עם יעודה. אני לא מאמין בהעברת שמות. כשאמי ילדה את דן והייתי בן 12 אמרתי לה שאני רוצה שם ישראלי ואת דן אהבתי מ-12 השבטים שהיו לוחמים אז הורי זרמו עם זה".
סמ"ר דן טלסניקוב יהי זכרו ברוך