מכבי אומרת שלום לאירופה:
המאמן לאסו פתח בחמישייה הרגילה, וגם את יתר החילופים הביא מהבית. חסרה לו יכולת להתאים את המהלכים למה שקורה במגרש. בגיץ' (2.16 מ') הוא נשק שובר שוויון. כשהוא במגרש שון ג'יימס בוטל, וארבעת שחקני החוץ מרשים לעצמם לשמור קרוב לקלעים. המשחק התאזן בזכות שמירת לחץ של בלאט. במחצית הראשונה ריאל לא הצליחה לפתח אפילו מתפרצת אחת. נזק של 15 נקודות קלות.
כל העונה אני מטיף לשמירות לחץ. אני יודע שקל לתת עצות מעמדת
הפרשן, אבל בלי הלחץ מכבי הייתה מובסת ב-30 הפרש. לחץ גורם להתקפה לבזבז זמן בהעלאת הכדור, לזרוק זריקות מאולצות בסוף השעון.
זה איפשר לבלאט לשתף את מורן רוט וגיא פניני, ולחלק את העומס בין יותר שחקנים. בניגוד למה שמקובל לחשוב, מכבי סיימה רבע הגנתי טוב עם 4 עבירות בלבד.
מה נתן קרלוס סוארס ללאסו, שמשתף אותו 16 דקות במשחק? בדקה ה-25 (38:42 למכבי) לאסו הבין שיש גבול לכל תעלול, והכניס את ג'ייסי קרול.
ריאל רצה 0:10, כולל שתי שלשות של רודי פרננדס, שהחטיא עד אז את כל שבע הזריקות.
נכון שההחטאות של דווין סמית' התקזזו עם החידלון של פרננדס, אבל איזה פער בין הקבוצות. סוארס, רייס, פרננדס, רודריגס ויול טובים בהרבה מהישראלים, במיוחד במצבו של ליאור אליהו, אבל מזכיר לכם שהעונה לא הסתיימה. חוץ מיוגב אוחיון שחזר לעצמו, את האליפות יצטרכו לקחת הישראלים שראו את רוב המשחק מהספסל.