במאי 2010 אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב ניהול תביעה ייצוגית נגד בזק, בטענה כי בסוף יוני 2005 פרסמה מבצע מטעה. על פי הנטען, במבצע הבטיחה כי "דקת שיחה מבזק לכל טלפון סלולארי עולה רק כ-44 אג' כולל הכל".
לטענת התובע, בזק הטעתה כשלא פרסמה שחישוב תעריף דמי הקישוריות בין הטלפון הקווי לסלולארי לא נעשה לפי דקות, אלא לפי פעימות בנות 12 שניות. וכך עלות דקת שיחה עמדה על כ-49 אגורות ולא 44.
בתגובה להחלטת המחוזי, בזק הגישה ערעור לביהמ"ש העליון. במסגרת הדיונים ובהמלצת בית המשפט, הצדדים הגיעו להסדר פשרה שאושר על-ידי ביהמ"ש עם מספר תיקונים. בהסדר בזק התחייבה להעניק לכל מנוי שיפנה אליה תוך 120 ימים החל מ-14 ימים לאחר אישור ההסדר, הטבה למשך שלושה חודשים. במסגרתה הפונה יקבל בחינם שירותי "שיחת מפגש", "הקלטת שיחות" ו"גלישה בטוחה". בזק אף התחייבה להעניק זאת לכל מנוייה בתקופת הפרסום (יוני 2005) גם אם אינו מנוי כיום, במידה ויבקש לחדש את המנוי תוך 30 ימים.
להערכת בזק, בהנחה ש-5% מכלל 1.5 מיליון מנוייה יבקשו את ההטבה, שוויה עומד על כחמישה מיליון שקל.
נשיא העליון השופט אשר גרוניס, והשופטים אליקים רובינשטיין וחנן מלצר, אישרו את ההסדר. הנשיא הסביר כי הוא ראוי לא רק מאחר שמדובר בהטבה בשווי לא מבוטל, אלא גם משום שניהול התביעה הייצוגית בעייתי.
יש למשל קושי בהוכחת קשר סיבתי בין הפרסום לביצוע שיחות על-ידי מנויי בזק לקווים סלולאריים, שכן איך אפשר לדעת בוודאות שמנוי התקשר רק בעקבות הפרסום. קושי נוסף עלה בשאלת הנזק שנגרם - האם מדובר בפער המלא בין הסכום שננקב בפרסום לבין החיוב בפועל לגבי כל השיחות? בהתחשב בקשיים, נקבע כי מדובר בהסדר הוגן.
לעניין הגמול לתובע המייצג ולעורך דינו, קיבל ביהמ"ש את הצעת הצדדים שהתובע יקבל גמול של 90 אלף שקל, ובא-כוחו שכר טרחה של 270 אלף שקל בתוספת מע"מ.
בזק התבקשה לפרסם את ההסדר באמצעות ציון ההטבה על גבי חשבון הטלפון הראשון שיישלח למנויים, וכן בשלושה עיתונים יומיים בתפוצה ארצית - שניים בשפה העברית ואחד בערבית. לבסוף, ביהמ"ש חייב את בזק להגיש דו"ח לגבי מימוש ההסדר, 60 יום לאחר סיום ההטבה.