מנהלת במתנ"ס עוזיאל באשדוד פוטרה לאחר כ-12 שנות עבודה ונשללו ממנה פיצויי הפיטורים, בעקבות ממצאי ביקורת מעמיקה. זו גילתה מעילה בכספי המתנ"ס, באמצעות גניבת מזומנים שהתקבלו ותוך הפקת חשבוניות מזויפות ודו"חות כספיים שקריים.
בתביעה שהגישה נגד המתנ"ס, סגן ראש העיר ומנהל המתנ"ס לביה"ד האזורי לעבודה בבאר-שבע, המנהלת טענה כי פוטרה שלא כדין, בחוסר תום לב ותוך הכפשת שמה ברבים. לטענתה, פיטוריה הם ניסיון להשתיקה לאחר שחשפה כי מספר עובדים, ובהם מנהל המתנ"ס, מעלו בכספים. עוד טענה כי פיטוריה נעשו מבלי שניתנה לה זכות שימוע מלאה, ותוך הפרת חוזה העסקתה.
בתביעתה דרשה לחזור לעבודה או לקבל פיצויי פיטורים ופיצויים בגין פיטוריה שלא כדין, כמו גם פיצוי בגין עגמת נפש. בסך הכל, העמידה את תביעתה על לא פחות מ-350 אלף שקל.
הנתבעים טענו להגנתם כי התובעת פוטרה כדין, לאחר שנערכו חקירות ובדיקות מעמיקות. אלו העלו כי כאחראית יחידה לנושא הכספים במתנ"ס, התובעת ביצעה את המעילות. נטען כי היא אינה "חושפת שחיתויות" אלא מי שביצעה אותן, וכי לתובעת ניתנו מספר הזדמנויות להציג את עמדתה ולהפריך את החשדות, אך לא עשתה כן ולפיכך הוחלט לפטרה.
השופט יוחנן כהן דחה את התביעה כולה. באשר לטענת ההתנכלות בשל חשיפת השחיתות, נפסק כי אין תימוכין לטענות התובעת - להיפך: הוכח כי התובעת, שהייתה בעלת תפקיד מרכזי במתנ"ס, היא האחראית הבלעדית לגביית הכספים ורישומם וביצעה את המעילות.
נקבע כי ההחלטה לפטרה הייתה עניינית וגובתה בראיות: הנתבעת לא מיהרה לפטר או לבצע פעולות חד-משמעיות, והחלה בבירורים מעמיקים שכללו מינוי רואה חשבון פנימי ולאחר מכן חיצוני. דוחותיהם הצביעו על מעורבותה של התובעת במעילות. רק לאחר מכן הוחלט על פיטורי התובעת, וזאת לאחר שזומנה למספר רב של בירורים בהם לא העלתה כל טענה נגדית, אלא ניסתה לגלגל את האשמה הלאה.
נפסק כי במקרה קיצוני זה, צדקה הנתבעת כששללה פיצויי פיטורים מהתובעת, שניצלה את האמון הרב שניתן בה ובחרה לקחת כספי ציבור לכיסה, באופן שאינו "סתם מעילה" - אלא גניבה של ממש.
לנוכח ממצאים אלו נדחו יתר תביעותיה, ולאור התנהלותה - ובכלל זה התעקשותה לנהל את התביעה מבלי להוכיח טענותיה ועינוי הדין שגרמה לנתבעים - הוחלט להטיל עליה הוצאות משפט משמעותיות ביותר של 25 אלף שקל.