כפי שחזה סבו של גרלה, מתחת לשדה הקרב של מלחמת העולם הראשונה שהוריק, נותרו שרידיהם וחפציהם של חיילים שנהרגו בו. בין היתר נמצא הצמיד שזיהה את ליוטננט ג'ון הרולד פריצ'רד מצבא בריטניה.
היום (יום ג'), כמעט מאה שנים לאחר מותו בחפירות, פריצ'רד הובא למנוחות בטקס צבאי בבית הקברות בעיר אקוסט סנט מן, בנוכחות בני משפחתו והנסיך מייקל מקנט. שמו נמחק מהרשימה העצומה של חיילים שגופותיהם אבדו ב"אם כל המלחמות".
טוראי כריסטופר דאגלס אלפיק ושרידיהם של שני חיילים נוספים שלא זוהו נקברו גם כן באותו בית עלמין.
בני משפחתו של פריצ'רד, שהיה חבר מקהלה ושר כילד בהכתרת המלך אדוארד השביעי, עמדו ליד המצבה ושרו לו. על המצבה נכתב: "אבוד במשך שנים רבות. הקרב שלך הגיע לניצחון".
בנוסף לבני המשפחה נכח בהלוויה מרק קין, אספן אמריקני שחרבו הטקסית של פריצ'רד הגיעה לידיו לפני כתריסר שנים. הוא יצר קשר עם הארכיון הבריטי לפריטי מלחמה וכשהבין ששרידיו של פריצ'רד נמצאו, החליט להשיב את חרבו למשפחה.
"החרב נדדה בין יבשות כבר מאה שנים", אמר קין, "לכבוד הוא לי להשיב אותה". הנסיך הוא שמסר את החרב לידי המשפחה בטקס.
ג'נט של, אחייניתו מדור שני של פריצ'רד, סיפרה על מחויבותו: הוא נשלח להילחם בגל הראשון ב-1914, אך הוחזר לאנגליה לאחר שנפצע פעמיים. "נתנו לו את האפשרות להישאר אבל ג'ון אמר לא. הוא רצה לשוב לאנשיו".
בלילה לפני שהוחזר לצרפת בפעם האחרונה, ב-1916, הוא הוצב בלונדון. הוא ניגן בפסנתר לאמו ואחותו אידה ושר את השיר "Crossing the Bar" – שיר שנגמר ברמז על המוות המתקרב. אחייניתו, שהיא גם זמרת מקצועית, שרה את השיר בהלוויה יחד עם בני משפחה זמרים נוספים. "זה היה ראוי", אמרה, "זה באמת איחד ארבעה דורות באופן שלא נשכח".
פריצ'רד נפל ב-15 במאי 1917, בקרב אימים – קרב בולקור השני, שנכשל במטרתו לפרוץ את קו הינדנבורג הגרמני והביא להשמדת הכפר בולקור. בסופו של הקרב בן השבועיים אלפי גופות היו מוטלות משני הצדדים. החיילים האוסטרלים כינו את המקום "אמבט הדמים". לקרב עצמו לא הייתה השפעה ניכרת על מהלך המלחמה הגדולה.
אך ההשפעה על המקומיים הייתה קשה ועמוקה. הכפר בולקור נבנה מחדש מעפר לאחר ששוטח בהפגזה שקדמה לניסיון ההסתערות. חלק מהתושבים לא הצליחו לזהות את המקום שבו עמד ביתם.
כשסבו של גרלה, ז'אן-בפטיסט סווארי, חזר מהמלחמה, הוא רצה לשכוח. אבל הוא ידע שהאדמה שלו מלאה גופות. "הוא אמר לנו ש'כשאני אמות, אתם חייבים להוציא את כל החיילים'", סיפר גרלה.
מתוך כבוד למתים, השדה שמאחורי החווה לא עובד מעולם, ורק כבשים צעירות וקלות הורשו ללחך שם עשב. "לא רצינו לדרוך על המתים", הסביר גרלה. הוא לא ידע כמה מהם עדיין קבורים שם.