אז ככה אני נוסע לי בשבת האחרונה בכביש שמוביל מצומת יגור צפונה, מנסה לא להפריע לכל השתילים שרכשתי במשתלה המופלאה של הקיבוץ. מנסה להצליח לראות משהו בתוך המבול הזה שיורד עלי פתאום משום מקום.
עוד בערוץ האוכל:
הווישרים של הרכב לא מצליחים לפנות את כל הטיפות הכבדות מהחלון הקדמי ואני נוהג על עיוור, חצי שט בשלוליות שעל הכביש.
לפתע אני מבחין בצעיר שעומד בצד הדרך שעומד בבוטקה מאולתר ובו ערימה של קלחי תירס יפיפיים. בלי לחשוב פעמיים ובלי להסתכל יותר מדי במראה האחורית, אני לוחץ על הברקס, ועושה חראקה. כנראה שככה זה כשמתגעגעים לתירס טעים אחרי חורף ארוך בלי.
כמובן שלא הצלחתי לעצור אלא 50 מטר אחרי דוכן התירס המאולתר ולא בלי שהתזי על המוכר המסכן חצי שלולית. יצאתי מהרכב בגשם הסוחף רצתי לכיוון הדוכן ותוך כדי כך, הבחנתי שאנחנו ליד שדה תירס שרק נובט. "נבטי תירס עדיין לא מניבים קלחים", אני חושב לעצמי תוך כדי דילוגים בגשם.
כשאני מגיע לדוכן התירס הבחור סולח לי מיד על זה שהשפרצתי עליו, בלי כוונה כמובן, ומתחיל לספר לי על התירס הנפלא שגדל כאן מסביב.
"איפה הם גדלים?" אני שואל. "פה, ממש פה אתה לא רואה?", משיב לי הבחור ומצביע לכיוון שדה הנבטוטים. "אחלה שדה", אני אומר ומתחיל להעמיס באמוק את קלחי התירס לתוך שקית. "אחלה תירס", הוא משיב ולוקח את השטר שנתתי לו ומיד רץ לחפש מחסה מהגשם.
אין לי מושג מאיפה התירס הזה הגיע לידיו של הבחור מכביש 70 ליד שדה התירס האדיר. אבל כשהגעתי הביתה והתנפלתי על הקלחים גיליתי שקניתי טבילין ותקילין תירס אדיר ושהיה לי מזל מהסרטים.
עמדתי ערב שלם מעל סיר תירס מבעבע מנסה לייבש את הבגדים הרטובים שלי ומשתדל לא להחנק מכל הקלחים שטרפתי כאילו אין מחר.
אבל המחר הגיע וכבר בבוקר שקעתי במחשבות עמוקות על מה אני הולך לעשות עם כל הקלחים האלה שנשארו לי.
יום אחד נכנסתי למטבח של חמותי האקוואדורית, נתי המדהימה, שם ראיתי את אנחליקה העוזרת הבוליביאנית שלה שהכינה עלי תירס ממולאים שהיא התעקשה לקרוא להם "אומיטאס" בספרדית מתגלגלת.
נתי רצתה להתגאות בחתן הטבח שלה, היא שכנעה את אנחליקה להסביר לי איך מכינים את האומיטאס האלו. אנחליקה התחילה לטחון את גרגירי התירס שהיא הורידה מהקלחים, ערבבה עם קמח תירס ונתחי חזיר וטחנה את הכל במכתש אדיר ממדים עשוי מעץ. אחר כך מילאה את עלי הקלחים הירוקים וגלגלה אותם לכיסונים קטנים אותם, קשרה בסרטים שהכינה מהעלים הקטנים.
היא הכניסה את כל הכיסונים לסיר אידוי ולאחר כ-20 דקות נתנה לי לטעום. התוצאה - טעם גן עדן. הטעם של אנחליקה הבוליביאנית שכבר חזרה למולדתה לפני למעלה מ-20 שנה, לא מרפה ממני וכל פעם ששורה עלי המוזה או שמגיעים אליי קלחי תירס - אני מכין את המתכון הזה.
המרכיבים:
8-10 קלחי תירס, עם העלים הירוקים
500 גרם בשר עוף, קצוץ ביד
2-3 פלפל אדום חריף
מלח ים גס, לפי הטעם
4-5 כפות קמח תירס גס (אפשר גם פולנטה)
אופן ההכנה:
אין דבר טעים יותר מתירס בגריל. למה לבשל כשאפשר לשים על גחלים? הסוד בסיפור הזה הוא להשתמש בחמאה מזוקקת.
המרכיבים:
10 קלחי תירס צעירים
חמאה מזוקקת (ר' מתכון בהמשך)
1 כף מלח ים גס
1 כף זרעי שומר
אופן ההכנה:
טיפ: כל מי שלא יודע איפה לקנות חמאה מזוקקת טרייה - יכול להכין בבית, למען האמת זה אפילו עדיף.
חמאה מזוקקת
אופן ההכנה:
את הטריק הזה למדתי מקרן הנדלר, הטבחית המיתולוגית שהקימה את מסעדת קרן המורית באבן גבירול, אי שם בשנות ה-80. קרן עלתה לארץ מקליפורניה ובהתאם הביאה איתה שיטות מאמריקה. את התירס שלה היא בישלה באופן מדהים.
המתכון הוא די פשוט: היא הייתה ממלאת סיר במים וחלב לסירוגין, מוסיפה מלח גס ומעט סוכר ומבשלת כ-10 דקות.
כמה דברים חשובים שיש לדעת לפני ההכנה: