עידן עופר, בעלי החברה לישראל ויצרנית הרכב הסינית-ישראלית "קורוס", אמר לאחרונה בראיון כי מרצדס היא יצרנית שאיבדה את דרכה. את קורוס הצעירה, כך הבהיר, הוא רוצה להשוות דווקא לב.מ.וו או אודי. דבריו ודאי צרמו לרבים, שלא ממש הבינו איך ישראלי שמעולם לא ייצר מכונית, מותח ביקורת על מרצדס המפוארת, שהחלה בייצור מכוניות עוד במאה ה-19 וכבשה אינספור פסגות מוטוריות ומסחריות.
אבל בכלל לא בטוח שבכירי מרצדס עצמם יחלקו על דבריו של עופר. רבים מהם אפילו ירצו לשכוח את השנים האחרונות, ולמחוק אותן מספרי ההיסטוריה של היצרנית. ממעמד של מובילה בלתי מעורערת בשוק היוקרה העולמי, הידרדרה מרצדס למקום השלישי, תוך שהיא נעקפת על-ידי שתי יריבותיה המרות, ב.מ.וו ו-אודי.
ואת ההידרדרות הזו מנסים כעת לעצור במרצדס, בעיקר באמצעות מתקפת מכוניות חדשות ומחודשות, שנועדו לרענן את התדמית. וכך קרה שמתיחת הפנים של ה-E-קלאס הפכה מטיפול אמצע-חיים סטנדרטי למדי ולא ממש מעניין, למה שמוגדר במרצדס כמתיחת הפנים המקיפה ביותר אי-פעם. מה זה בדיוק אומר?
חיצונית, מתיחת הפנים של ה-E-קלאס היא, ובכן, מתיחת פנים. לא תמצאו כאן מהפכה או תעוזה. מה שיש, הוא מראה הרבה יותר מודרני מזה של המכונית המוחלפת. מבט אחד בחרטום המחודש, עם יחידות תאורה חדשות ושבכה מעודכנת, מבהיר מיד שמישהו במחלקת העיצוב של מרצדס הבין היטב את נקודת התורפה של ה-E הקודמת - היא פשוט נראתה קשישה ושמרנית מדי. והרי בדיוק מהתדמית הזו מנסה כעת מרצדס להתנער.
ובכל זאת, יש כמה תלונות. למשל, מספר המנופים והכפתורים שמקיפים את ההגה הופכים את התפעול של המערכות השונות למעין משחק זיכרון במהירות גבוהה (מאוד). יער הפלסטיק הזה - ממנו סובלת מרצדס כבר שנים - גורם לכך שלא פעם מופעלת מערכת בקרת השיוט במקום המגבים, ולהפך. אפשר אמנם להתרגל לזה, אבל אפשר גם לחשוב על פתרונות ארגונומיים מוצלחים יותר.
אז תראו שאכפת לכם ממעמד הביניים ואיכות הסביבה, ותבחרו ב-E400. עם V6 כפול-מגדשים בנפח כמעט-צנוע של 3.0 ליטר (333 כ"ס, 48.9 קג"מ), היא מציעה צריכת דלק טובה יותר, ביצועים מצוינים - ובעיקר היא מרגישה מאוזנת מה-E500 ומהנה הרבה יותר לנהיגה. גם השילוב עם התיבה האוטומטית (7 הילוכים) מוצלח יותר. ומאחר שהיא גם זולה יותר, קשה למצוא סיבות להעדיף את ה-500 על-פני ה-400.
ה-E-קלאס מציעה ארבע גרסאות מתלים, בהתאם לדגם ורמת הגימור הנבחרת. למשל, ה-E500 מצוידת במתלי אוויר, שבהתאם למצופה מצליחים לנתק את ישבן הנוסעים מתלאות הדרך. אלא שגם גרסת מתלים פשוטה יותר, עם מתלים "רגילים" ובולמים מתכווננים, מציעה איכות נסיעה מצוינת ויכולת מרשימה של שיכוך מהמורות-סדקי-בורות.
אולם, כנהוג בהשקות, ראוי לסייג את ממצאי הנהיגה הראשונה בכבישי הגולה הדוויה. הכבישים בברצלונה, וכבישי ההרים הנפלאים באיזור מונסראט, סלולים ברמה גבוהה מזו המוכרת לישראלים. גם הכבישים המהירים, שמחברים את ברצלונה ומונסראט, לא הציעו מבחן הישרדות של ממש למערכת המתלים של ה-E-קלאס.
באחד הסעיפים שוודאי קראתם בשקיקה, אמרנו משהו על כך שאפשר לוותר על גרסה עם הרבה מאוד כוח לטובת גרסה עם קצת פחות כוח. ואז הגיעה גרסת ה-AMG ושינתה את דעתנו. אם כבר, עזבו את הגרסה שיש לה הרבה כוח, ולכו על זו שיש לה ממש-המון-הרבה כוח. ה-E63AMG היא אחת ממכונית הספורט-סאלון הטובות בעולם כיום, וזה ממש לא משנה שאין לה שום הצדקה.
ובאמת שקשה למצוא הצדקה למכונית סאלון עם מנוע V8 כפול-מגדשים בנפח 5.5 ליטר (557 כ"ס, 73.3 קג"מ), שמאיצה מעמידה ל-100 קמ"ש ב-4.2 שניות. ואם זה מאוד מרשים אתכם, חכו עד שתגיעו עם ה-AMG לכביש מפותל, נניח זה שמגיע למנזר מונסראט (אבל מלמעלה, לא מלמטה). כי שם בדיוק ניכרת ההתקדמות המרשימה של סדנת הביצועים הביתית של מרצדס.
ממי שהתמחתה בעיקר בתחיבת מנועים מוגזמים לחרטומן של מכוניות פושרות, AMG היא היום מתחרה ראויה ושוות-זכויות לחטיבות M של ב.מ.וו וקווטרו של אודי. ה-E63 מוכיחה את זה, בצורה מרשימה ומהנה להפליא. אה, ויש גם גרסת E63AMG-S. ה-S הקטנה מוסיפה הנעה כפולה, ומציעה אפילו יותר כוח (585 כ"ס, 81.5 קג"מ). למה זה טוב? עם 3.6 שניות ל-100 קמ"ש ויכולת מאוד מרשימה להוריד את הכוח לכביש, זה טוב בעיקר כדי לגרום לבעלי פרארי להרגיש ממש רע עם עצמם.
הכתב היה אורח חברת מרצדס בספרד.