שירה: "כולם אוהבים את שלגיה"

"בגלל שערה השחור, עיני/ התכלת, ההפקר. כי אמא/ שלה זרקה אותה מהבית/ יופיה נמצא בסיכון". שירים מאת חגית גרוסמן

שיר לנרקומנית

שִׁיר לַנַּרְקוֹמָנִית שֶׁמְּעוֹרֶרֶת בִּי זַעַם

וְלֹא נָתַתִּי לָהּ מַטְבֵּעַ בִּגְלַל שֶׁפַּעַם

הָיוּ לָהּ פָּנִים יָפוֹת וּשְׁלֵמוֹת

וְהַיּוֹם הַסַּמִּים אָכְלוּ לָהּ אֶת הַלְּחָיַיִם

וְהִיא נִרְאֵית כְּמוֹ גְּוִיָּה שֶׁמְּבַקֶּשֶׁת מַטְבְּעוֹת

וּלְאַנְדְרֵי הַשִּׁכּוֹר נָתַתִּי שְׁנַיִם וְלָהּ לֹא נָתַתִּי

וּלְאַנְדְרֵי אָמַרְתִּי שֶׁכָּתַבְתִּי עָלָיו שִׁיר

וְאַנְדְרֵי שָׂמַח וְנֶעֱמַד לְצִדִּי

בְּפִנַּת הָרְחוֹב וְשׁוֹטֵט מִסָּבִיב

וְלֹא רָצָה לָלֶכֶת

וְאָז הִיא בָּאָה

עִם מַשֶּׁהוּ שֶׁהָיָה פַּעַם חִיּוּךְ

וְכִוְּצָה וְהִשְׁתַּדְּלָה לְהַעֲלוֹת אֶת הַלְּחָיַיִם

וְאָמַרְתִּי לָהּ שֶׁנָּתַתִּי כְּבָר הַכֹּל

לְאַנְדְרֵי

וְהִיא חִיְּכָה בְּבוּשָׁה וְהָלְכָה לָהּ

וַאֲנִי סָחַבְתִּי אוֹתָהּ עַל גַּבִּי הַבַּיְתָה

וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם

מִפְּנֵי שֶׁגּוּפָהּ הַגֵּיהִנּוֹמִי עוֹדוֹ בּוֹעֵר

וְהַחֲרָטָה שֶׁלֹּא נָתַתִּי לָהּ שֶׁקֶל

אוֹ חֲמִשִּׁים. בְּסַךְ הַכֹּל

שְׁטָר שֶׁשּׁוֹכֵב לִי בָּאַרְנָק

בְּסַךְ הַכֹּל כַּרְטִיס כְּנִיסָה

לְמַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר בַּחַיִּים.

 

שלגיה

כֻּלָּם אוֹהֲבִים אֶת שִׁלְגִּיָּה

בִּגְלַל שְׂעָרָהּ הַשָּׁחֹר, עֵינֵי

הַתְּכֵלֶת, הַהֶפְקֵר. כִּי אִמָּא

שֶׁלָּהּ זָרְקָה אוֹתָהּ מֵהַבַּיִת

יָפְיָהּ נִמְצָא בְּסִכּוּן

וְהִיא יְכוֹלָה יוֹם אֶחָד

לְהֵעָלֵם. כִּי לִבָּהּ עָלוּל

לְהֵעָקֵר. כֻּלָּם אוֹהֲבִים אֶת

שִׁלְגִּיָּה בִּגְלַל הַשָּׁחֹר

וְהַתְּכֵלֶת. אֲבָל שִׁלְגִּיָּה

לֹא אוֹהֶבֶת אֶת שִׁלְגִּיָּה

הִיא אוֹהֶבֶת כָּל מַה

שֶּׁעָלוּל לִמְחֹק אֶת הַשָּׁחֹר

וְהַתְּכֵלֶת. כָּל מַה שֶּׁעָשׂוּי

לַעֲשׂוֹת לָהּ קֶבֶר. כִּפְפוֹתֶיהָ

הַלְּבָנוֹת נְעוּצוֹת אֶל הַקִּיר

בְּבֵית הַנָּסִיךְ, אִישׁ מַקְרִיחַ

עִם לֵב רַחוּם שֶׁלְּעִתִּים תְּכוּפוֹת

מַקְשִׁיחַ. לֹא, הִיא לֹא יְכוֹלָה

לִבְרֹחַ. מְשֻׁכְנַעַת שֶׁהַנָּסִיךְ

הוּא כָּל מַה שֶּׁחִפְּשָׂה בַּיַּעַר

בְּטֶרֶם פָּגְשָׁה בַּגַּמָּדִים

שֶׁטִּפְּסוּ עַל גּוּפָהּ הַצָּחֹר,

הִתְרוֹמְמוּ, הִתְנַשְּׂאוּ וְלִקְקוּ,

אֲבָל הַגַּמָּדִים חַיִּים בְּקוֹמוּנָה

וְשִׁלְגִּיָּה בְּתוֹךְ תּוֹכָהּ הִיא

שַׁמְּרָנִית.

 

שיר לגלי

עַל הַגָּג שֶׁל גַּלִּי הַשֶּׁמֶשׁ סוֹעֶרֶת

בֻּבּוֹת עֵירֻמּוֹת עוֹמְדוֹת כִּפְסָלִים

מַבִּיטוֹת בְּתַדְהֵמָה בְּעֵינֵי בְּדִידוּת שֶׁאֵינָהּ חוֹלֶפֶת

וּבָזָה לְכָל הַתָּכְנִיּוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת

אֲשֶׁר דּוֹמְמוֹת בְּלֵב הַגִּחוּךְ הָאֱלֹהִי.

אֵיזוֹ סְגֻלָּה זוֹ לְהַאֲזִין לְקוֹל הַמְּטוֹסִים.

אוּלַי יָבוֹא גַּם אֶל גַּלִּי

בָּלוֹן לָבָן שֶׁנֶּאֱחָז בִּזְנָבוֹ בְּיָד אוֹהֶבֶת

שֶׁתַּתִּיר לָהּ לְרַחֵף מֵעַל קֻפְסְאוֹת הַפַּח

בָּהֶן שׁוֹכְנִים עַכְבָּרִים רְעֵבִים לְקִרְבָה

כְּמוֹ אֲוִיר מְזֹהָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ תִּקְוָה

שֶׁהַבֻּבָּה יְכוֹלָה לָקוּם לְחַיִּים

וּלְהָנִיעַ יָדֶיהָ לְלִטּוּף

וְהַפַּחַד יִתְפּוֹגֵג עִם הַשַּׁחַר הַמֵּאִיר

בְּחַלּוֹנָהּ הַסָּגוּר.

 

חגית גרוסמן, ילידת 1976, פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה: "תשעה שירים לשמואל" (הוצאה "פלונית" 2007), "לווייתני האפר" (הוצאת "קשב לשירה", 2010) ו"רעד העיר" (הוצאת קשב לשירה, 2013) - וכן רומן אחד "היכן שאינם" (הוצאת "ידיעות ספרים", 2011). השירים המובאים כאן לקוחים מספר השירים האחרון שלה.