אין יאוש בעולם

יאוש מגיע כשלא מצליחים להאמין ביכולת לגשר בין המציאות לחלום הפרטי

יצאתי מבניין פלאט איירון, ברחוב 23 והשדירה החמישית. זה היה הביקור הראשון שלי בתוך הבניין המפורסם הזה. אני צועד בשדרה החמישית לכיוון רחוב 38. היום כל כך יפה, אין מצב שאני יורד לרכבת התחתית, אמרתי לעצמי. אני בדרכי להיפגש עם ירון, ונהנה מהפרחים שטופחו בכל פינה ומהאביב שפורץ בכל עוזו.

בקפה הפינתי מחכה לי ירון. זוהי הפגישה השלישית שלנו. בוא נעלה למשרד לקיים את הפגישה, אני מציע.

 

"אני חושב שאני מבזבז את הזמן שלי", אומר ירון.

 

מה זאת אומרת?

"תראה", הוא אומר, "לפני ארבע שנים החלטתי לעשות הסבת מקצוע, הפכתי להיות עצמאי, ובנוסף החלטתי לעבור לעבוד בניו-יורק".

 

אני מבין, אבל למה אתה מתכוון שאתה מבזבז את הזמן?

"אני מנסה ומנסה למכור את המוצרים שלי וזה פשוט מאוד קשה. יש הצלחות אבל לא במידה שהייתי רוצה".

 

ומה המידה שהיית רוצה? אני שואל.

"שלא יהיה אדם שלא ישתמש במוצר שלי", הוא משיב.

 

מה הסיכוי שזה יקרה?

"אני לא חושב שזה יקרה".

 

אז אני בהחלט יכול להבין את התחושה שלך שאתה מבזבז את הזמן, אני אומר. מה עוד אתה יכול לעשות כדי להימנע מהתחושה הזאת?

"אני פשוט לא יודע", הוא משיב בקול חלש.

 

ירון, מה דעתך שנלך רגע כמה צעדים אחורה? בוא ננסה לברר למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. במה אתה בטוח? במה אתה מרגיש טוב ואין לך ספק לגביו?

"אני כרגע מיואש", הוא אומר בטון כמעט תקיף. "אני מתקשה לחשוב למה אני עושה את מה שאני עושה ואני כבר לא בטוח בכלום".

 

 

אני מבין, אני אומר. בוא נעשה עצירה שנייה, אני רוצה שנלך מכאן.

"לאן?", הוא משיב מופתע.

 

בוא נלך לשבת בבראיינט פארק, זה ממש קרוב.

"טוב, מה שתגיד Coach", הוא אומר בחיוך.

 

יצאנו לכיוון הפארק, בדרך אני שואל אותו, מה אתה אוהב בניו-יורק?

"זאת העיר הכי מדהימה בעיניי! יש בה אנרגיה מטורפת. הכל גדול. כולם רצים, לא ברור לאן אבל כולם רצים. ויש מעין אווירה של כולם עסוקים וכולם אנשים יפים. יש כאן את המקומות הכי כיפיים לבלות בהם ויש כאן נשים יפות לטעמי. בקיצור, אין כמו ניו-יורק!"

 

ואתה רוצה לשמור על זה?

"בוודאי! זו הסיבה שאני כאן. אני רוצה ליהנות מהעיר וממה שהיא מציעה".

 

טוב, אז הנה משהו שאתה כבר בטוח ויודע לגביו: אתה יודע שניו-יורק זה המקום בשבילך.

"או כן!", הוא משיב.

 

התיישבנו בפארק על אחד הספסלים ופתאום הבחנתי שהשינוי בתוך הסביבה הביא את ירון למצב פנימי אחר. הוא היה פתאום נינוח יותר הפריחה והלבלוב של העצים הפיחו בו תקווה חדשה.

"אתה יודע?" הוא אומר פתאום, "אין יאוש בעולם. יאוש הוא נחלתם של הלוזרים שחושבים שהם לא יכולים לשנות את המצב. זה שטות לחשוב שכולם ירצו את המוצר שלי. אני צריך עזרה בלהגדיר מה בעצם אנשים צריכים ולמצוא לזה פתרון. זה מה שאני צריך לעשות".

 

זה יופי של כיוון, אני אומר.

בפגישות הבאות שלנו עבדנו על מיקוד ועל הפסיכולוגיה הנדרשת על מנת לייצור הצלחה בעסק. לעיתים בעלי עסקים, במיוחד בתחילת הדרך, עשויים להיקלע למצב של יאוש ולתחושה שהכל נופל עליהם ואין מוצא. הם מוצפים בהמון בעיות והמון חזיתות, בהן הם נדרשים לטפל בו-זמנית (תזרים מזומנים, תשלום לספקים, שיווק, מכירות, יחסי ציבור, ניהול עובדים ועוד). הצורך לתת מענה להמון דברים בו זמנית ותחושת האחריות האישית מביאות למצב שרבים מכנים "יאוש" ולשאלות כמו: למה אני עושה את זה? האם זה נכון? אולי אני לא מספיק טוב?

 

הנוסחה לסבל וייאוש היא כאשר אין התאמה בין המציאות כפי שאני תופס אותה לסיפור שאני מאמין בו. הדבר מוביל לאובדן אמון ביכולת לשנות את שניהם. יאוש יכול להביא לשלוש אפשרויות:

התעלם או האשם – כלומר להאשים אחרים, או את עצמי, או אירועים (מיתון, מצב כלכלי וכיו"ב)

לשנות את הסיפור שאני מאמין בו, לשנות את ה-state of mind

 

במסגרת הטור הזה דיברנו בעבר על כך ששינוי הstate of mind- יכול להתבצע ע"י שינוי בפוקוס, במיקום, בשפה או בכוונה. השינוי יכול להתרחש בשבריר של שנייה ע"י שינוי באחד מן הגורמים, ואז הלך הרוח הוא אחר לגמרי. אין ספק שניהול עסק תלוי בפסיכולוגיה של בעל העסק ולא רק באסטרטגיה העסקית. כאשר באים לעסק לא מנקודת יאוש אלא ממקום של הבנה, שתמיד יש דרך ואני תמיד יכול לשנות ולמצוא את הכיוון, הרי שהצלחה בוא תבוא. אין יאוש בעולם. יש עשיה וחשיבה על מה תלוי בי בכדי שהדברים יעבדו.

 

שלמות זה מבחירה.

_______________ 

ניסים שדה, בעל M.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, וניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי. מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.

‏nissimsade@gmail.com 917-225 8549