בשנת 2007 יצאה לדרך תוכנית "תשתית לאומית 23" להקמת תחנת כוח ותוואי לצינור גז באזור התעשייה אשדוד. במסגרתה הופקעו קרקעות לטובת התקנת צינור הולכת הגז. "קבוצת בוני ערים" שמחזיקה בקרקע בה מתוכנן תוואי הצינור, פנתה לחברת נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ (נתג"ז) בדרישה לפיצוי בסכום של כ-6.8 מיליון ש"ח.
נתג"ז דחתה את הדרישה, בטענה כי מאחר שצינור הגז אינו המטרה העיקרית של ההפקעה, אלא נועד לשרת את תחנת הכוח, חובת הפיצוי חלה על הוועדה המקומית לתכנון ובניה. חברת הבנייה ערערה על דחיית בקשתה בפני ועדת הערר לפיצויים, אולם זו דחתה את הערר על הסף וקיבלה את טענת נתג"ז. בהמשך, הגישה "קבוצת בוני ערים" ערעור מינהלי לביהמ"ש לעניינים מנהליים בבאר-שבע.
עוד טענה המערערת, כי אמנם תחנת הכוח היא המטרה העיקרית של התכנית, אולם מאחר ותוואי הובלת הגז המיועד הינו תוואי הובלה ראשי, שבעתיד יתחברו אליו צרכנים המעוניינים בהספקת גז טבעי, הרי שגם הוא נחשב למטרה עיקרית. מה קבע ביהמ"ש?
נשיא ביהמ"ש, השופט יוסף אלון, דחה את הערעור. בנימוקיו ציין כי לטענת המערערת אין סימוכין במסמכי התוכנית, ומשכך המטרה העיקרית היחידה שלה היא הקמת תחנת הכוח - כאשר הולכת צינור הגז נועדה לשרת מטרה זו. לפיכך, המערערת הייתה צריכה לפנות לוועדת התכנון והבנייה.
השופט ציין כי המערערת ידעה שעליה לפנות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, אלא שלמרות שעמדו לפניה שלוש שנים לעשות כן, היא איחרה את המועד בחודשיים ופנתה אל נתג"ז כמוצא אחרון. לסיכום, השופט חייב את המערערת בהוצאות הערעור בסך 25 אלף שקל.
"מוצדק היה במקרה זה לפסוק פיצויים לפנים משורת הדין". לכן היא ממליצה לבעלי קרקעות במצב דומה, לבחון בתשומת לב יתרה לפי איזה סעיף בחוק עליהם לתבוע את הפיצוי.
יש לציין כי חברת הבנייה פנתה אל שר הפנים בבקשה להארכת המועד להגשת תביעת הפיצוי. נכון לעתה, השר טרם החליט בדבר.