ההרשעה הנוכחית מתייחסת לעבירות שביצע במהלך 2010-2009. הקורבנות העבירו לו סכומי כסף כדי שירכוש עבורם את כלי הרכב, אבל הוא הפקיד את הכספים בחשבונו ולא סיפק את התמורה. במקרים מסוימים, כאשר דרשו קורבנותיו את כספם, נתן להם המחאות ללא כיסוי.
כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:
הנאשם, שכבר מרצה כיום מאסר בגין עבירות דומות, הכחיש בתחילה את המיוחס לו, אולם לאחר שמיעת העדויות במשפט החליט להודות במעשים. בדברי החרטה לבית המשפט טען: "אנחנו בסך הכול בני אדם, ואנחנו עושים טעויות".
הדברים עוררו את זעמו של השופט פלאח, שציין כי החרטה של הנאשם הייתה מן השפה אל החוץ, וכי הוא אינו מפנים את חומרת מעשיו החוזרים ונשנים: "הגישה הסלחנית שננקטה כלפיו עד היום לא גרמה לו להבין שהיה עליו לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו ולפתוח דף חדש נטול מעשי מרמה. הנאשם מציג את עצמו כקורבן, תוך התעלמות מהקורבנות האמיתיים שלו, ובקשת הסליחה מהם באולם בית המשפט הינה חסרת משמעות, במיוחד על רקע העובדה שהוא לא החזיר למי מהם ולו שקל מהסכומים שלקח במרמה".
השופט פלאח ציין את התחכום במעשי הנאשם, שרכש את אמונם של הקורבנות כשערך עמם זיכרון דברים והציג בפניהם את תעודת שמאי הרכב שלו, כהוכחה לקשריו בתחום: "על הנאשם ודומיו, עברייני המרמה, לדעת שכספי הציבור אינם הפקר, ותעודות ההכשרה למיניהן אינן כלי לביצוע עבירות".
בשל העבירות שביצע בתיק זה גזר השופט על אברהם 13 וחצי שנות מאסר, והפעיל מאסרים על תנאי שהיו תלויים נגדו. כמו כן נקבע שהוא יפצה את קורבנותיו בסכום כולל של 745 אלף שקל.
פרופ' אורן גזל-אייל, ראש המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, מעריך כי בערעור יופחת עונשו של השמאי. לדבריו, העונש על כל אחת מהעבירות אינו מופרז, אך הסך הכללי כבד מאוד. "העונש המרבי בגין מעשה מרמה בנסיבות מחמירות הוא חמש שנות מאסר בלבד. רק במקרים נדירים ביותר מטילים עונש הקרוב לעונש מרבי זה", הוא מסביר. "ספק רב בעיני אם ההחלטה לצבירת העונשים יוצרת ענישה מחמירה. מדובר במקרה חמור, אולם כשמדובר בעבירות רכוש ומרמה, אין זה מקובל עונש שחורג במידה רבה כל כך מהעונש המרבי".