ההתרגשות שלי בשיאה, אני יוצאת למסע פעם ראשונה בחיים, אפילו "טיול אחרי צבא" לא עשיתי. מתנת השחרור מההורים היתה נסיעה ללונדון, לא ממש מסלול אתגרי. אבל עכשיו אני יוצאת לטיול שטח. ועוד כזה שמיועד לנשים בלבד. מה עושים? איך מתארגנים? מה מביאים? כמה? למה?
הדבר הראשון שעולה לי לראש כשאני שומעת "שטח" זה לקחת את בעלי. הוא מסתדר טוב עם שטח. אבל זה הרי טיול לנשים בלבד, אהיה שם לבד או בעצם לא לבד, אלא עם עוד נשים, ובכל זאת, אז אני מכינה שתי רשימות: אחת למסע, ואחת ל"שטח".
כמו לכל נסיעה גם הפעם צריך בגדים, כלי רחצה, נעלים נוחות וכובע. אבל זה מסע מיוחד, ומה אני יודעת על המסע הזה? מחשבה קדימה והתייעצויות עם חברות מעלות את הנתונים הבאים:
אלו הדברים שאני מכניסה לתיק ולוקחת איתי. אבל יש לי עוד רשימה והיא מורכבת קצת יותר - זאת הרשימה
שבה אני שואלת את עצמי: למה נרשמתי למסע הזה? מה המטרה שלי? למה דווקא מסע שטח לנשים בלבד? זאת הרשימה שאליה נכנסים הדברים ה-באמת חשובים שאני צריכה לקחת איתי.
כי אם החלטתי שזה מה שמתאים לי עכשיו, אז קודם כל אני צריכה לקחת איתי הרבה תעוזה ואומץ. אני מחליטה לא לפספס שום פעילות, לא לפחד משום אתגר ומשום דבר שלא האמנתי שאעשה בחיים: ראפטינג? אומגה? נהיגת שטח? אני שם.
אני לוקחת איתי הרבה סבלנות ופתיחות - לנשים החדשות שיהיו סביבי, לחוויה המיוחדת, לתקלות שעלולות לקרות, לחוסר הידיעה מה הולך להיות. אני רגילה תמיד לתכנן קדימה, תמיד להיות בשליטה, וכאן יחליטו בשבילי ויובילו אותי. סבלנות ופתיחות יהיו חיוניות כדי לקבל ולהפיק את הטוב ביותר. גם מוכנות לשחרר ולזרום עם מה שיהיה הם חלק ממה שצריך לקחת כדי ליהנות. אני מחליטה לקחת הרבה שלוות נפש.
לפני המסע אני מארגנת את הבית: ילדים-בעל-עבודה, וכל שאר ענייני שגרה ויוצאת בידיעה שיש מי שדואג במקומי ושהעולם לא יתהפך אם לא אחזיק הכל בידיי בכל שניה. שלוות הנפש דרושה כדי שבאמת יהיה טוב.
אני צריכה להביא איתי גם יוזמה, חשיבה מקורית, רצון לשתף ולהשתתף, להיות חלק מהכל. כי כמו שאמרנו, שגרתי זה לא. ובעיקר, אני לוקחת הרבה אופטימיות ושמחה.
אני יוצאת למסע אחר, חווייתי, מיוחד, אתגרי, עם נשים כמוני ולא כמוני, שאותן אכיר ואיתן אבלה עשרה ימים גדושים בהרפתקאות. אני יוצאת עם הרבה אופטימיות ואני מלאת שמחה: שמחה על ההזדמנות, על הכיף שהולך להיות, על חוויה של פעם בחיים. שמחה על הנשים שאני עומדת להכיר, על המקומות שאני הולכת לראות, על הדברים שאני הולכת לעשות. שמחה על המשפחה המקסימה שלי שמפרגנת לי את זה באהבה. שמחה פשוט על החיים עצמם ועל ההרפתקאות שהם מזמנים לנו.
מזל שאת הדברים החשובים באמת לא צריך להכניס לתיק ואין סיכוי שאשכח אותם בבית.