שירה: "תחילת הקיץ או סוף האביב"

"רחובותיה של יפו נמלאים ריח מתעתע של הדרים/ רוחות רפאים של פרדסים/ רוחות רפאים של פרחים לבנים קטנים/ וריח שמבקיע את חומת האוטובוסים". שירים מאת נעמה גרשי

עַזְרִיאֵלִי בַּסְּתָו

עַזְרִיאֵלִי בַּסְּתָו, רוּחוֹת מְפֻיָּחוֹת חוֹלְפוֹת עַל פָּנַי

וְעַל פְּנֵי שְׁאַר עוֹבְדוֹת הַקַּנְיוֹן, עֲיֵפוֹת וּרְפוּיוֹת,

מְחַכּוֹת לָאוֹטוֹבּוּס הָאַחֲרוֹן שֶׁמַּגִּיעַ לְבַת יָם.

בַּדֶּרֶךְ מֵהַקַּנְיוֹן נִשְׁמָטִים מֵעָלַי נִצְנוּצֵי הַנֵּאוֹן.

כַּפּוֹת רַגְלַי מִתְנַפְּחוֹת מוּל חֲשִׂיפַת הַשִּׁנַּיִם שֶׁל דֻּגְמָנִיּוֹת הַתַּחֲנָה.

מַאֲבָק סָמוּי עַל הַסַּפְסָל מִתְנַהֵל בֵּין עוֹבְדוֹת הַסּוּפֶּר לְעוֹבְדוֹת הַקַּבְּלָן.

הַזְּמַן מִתְפָּרֵק לִזְמַן אוֹטוֹבּוּס, מָהִיר אוֹ נִצְחִי

וְהַשָּׂפָה לְאוֹתִיּוֹת קִירִילִיּוֹת, לְעִצּוּרִים מֻדְגָּשִׁים, לְיִהְיֶה בְּסֵדֶר,

הַיּוֹם הוּא יַגִּיעַ, לֹא כְּמוֹ אֶתְמוֹל,

יִפָּתַח אֵלֵינוּ בְּאוֹרוֹתָיו,

יְדִידוּתִי, מְחֻיָּךְ,

יִשְׁמֹר לָנוּ מָקוֹם מְיֻחָד עַל הַסַּפְסָל הָאֲחוֹרִי

בּוֹ נוּכַל סוֹף סוֹף לִשְׁלֹף אֶת הַקְּלֶמֶנְטִינָה שֶׁהִמְתִּינָה בְּתַחְתִּית הַתִּיק יוֹם

שָׁלֵם,

לְכַסּוֹת בְּכָתֹם אֶת הָאֶצְבָּעוֹת הָעֲיֵפוֹת וּלְהִתְעַנֵּג עַל רֵיחָהּ.

 

יָדַיִם

עֶרֶב. תְּחִלַּת הַקַּיִץ אוֹ סוֹף הָאָבִיב.

רְחוֹבוֹתֶיהָ שֶׁל יָפוֹ נִמְלָאִים רֵיחַ מְתַעְתֵּעַ שֶׁל הֲדָרִים

רוּחוֹת רְפָאִים שֶׁל פַּרְדֵּסִים

רוּחוֹת רְפָאִים שֶׁל פְּרָחִים לְבָנִים קְטַנִּים

וְרֵיחַ שֶׁמַּבְקִיעַ אֶת חוֹמַת הָאוֹטוֹבּוּסִים,

פִּגְרֵי הָעוֹפוֹת, חַדְרֵי הַמַּדְרֵגוֹת.

בַּבָּר הַקָּרוֹב עִם בָּחוּר חָדָשׁ.

דִּבּוּרֵינוּ נִמְהָלִים בַּעֲשַׁן הַסִּיגַרְיוֹת.

מִשְׁפָּטִים נִשְׁלָחִים, מִשְׁפָּטִים מֻחְזָרִים:

בְּחִירוֹת בַּפֶּתַח, אוּנִיבֶרְסִיטָה, תַּחְבִּיבִים.

בַּרְמֶן בּוֹטֵחַ בְּעַצְמוֹ

מְפַנֶּה כּוֹסוֹת רֵיקוֹת לְתוֹךְ חַלּוֹן קָטָן

מְמַלֵּא חֲדָשׁוֹת, אֵינוֹ מַיְשִׁיר מַבָּט.

 

בְּתוֹךְ חַלּוֹן קָטָן

יָדַיִם שְׁחֹרוֹת גּוֹרְפוֹת כּוֹסוֹת רֵיקוֹת מְלֻכְלָכוֹת:

שְׂרִידֵי אֹדֶם, קֶצֶף יָבֵשׁ,

בְּדָלֵי סִיגַרְיוֹת, אֵפֶר, מַפִּיּוֹת.

יָדַיִם שְׁחֹרוֹת, בְּלִי פָּנִים, בְּתוֹךְ חַלּוֹן קָטָן

מְטַפְּסוֹת בְּמַעֲלֵה הַגָּרוֹן שֶׁלִּי

מוֹחֲקוֹת אֶת הַחִיּוּךְ הַמְּבֻשָּׂם

מַשְׁכִּיחוֹת בָּחוּר חָדָשׁ, אָבִיב.

לוֹעֲגוֹת לִי:

"רֵיחַ הֲדָרִים".

 

רָצִיתִי לְסַפֵּר לְךָ עַל הַשּׁוּעָלִים

רָצִיתִי לְסַפֵּר לְךָ עַל הַשּׁוּעָלִים.

עַל כַּמָּה מֵהֶם

אֵלּוּ הַמִּתְגּוֹרְרִים בַּחוֹלוֹת

הַמִּצְטַמְּקִים

בֵּין רִאשׁוֹן לְאַשְׁדּוֹד

הַמּוֹפִיעִים רַק בִּפְנֵי מִי

שֶׁמְּבַקֵּשׁ לִרְאוֹתָם

אוֹ יוֹרֵד בִּשְׁעוֹת לַיְלָה מִן הַדֶּרֶךְ

הָרָאשִׁית

 

מַבִּיט עֲמֻקּוֹת

אֶל תּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הַסְּבוּכָה

בֵּין עַנְפֵי הַקִּיקָיוֹן וְהַשִּׁיטָה הַמַּכְחִילָה.

 

רָצִיתִי לְסַפֵּר לְךָ עַל הַשּׁוּעָלִים.

עַל אֵלּוּ הַמַּמְתִּינִים בְּצַד הַדֶּרֶךְ

שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת כְּרוּיֵי אָזְנַיִם

לַשֶּׁקֶט הַמֵּגִיחַ בַּמִּרְוָחִים הַקְּצָרִים בֵּין הַמְּכוֹנִיּוֹת הַחוֹלְפוֹת

וְאָז פּוֹרְצִים בִּשְׁעָטָה מִזְרָחָה אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי

אֶל קוֹלוֹת הַשּׁוּעָלִים שֶׁשָּׁמְעוּ אוּלַי בַּחֲלוֹמָם

מְבַקְּשִׁים מֵהֶם לְהִזְדָּרֵז וְלָבוֹא.

גּוּפָם הַגָּמִישׁ חוֹצֶה בִּמְהִירוּת פַּסִּים צְהֻבִּים אֲרֻכִּים

וּפַסִּים לְבָנִים קְצָרִים

שׁוֹלֵחַ קָדִימָה זְרוֹעוֹת חוּמוֹת בְּהִירוֹת

נִמְתָּח כָּל כֻּלּוֹ אֶל הַצַּד הָאַחֵר.

 

רָצִיתִי לְסַפֵּר לְךָ עַל הַשּׁוּעָלִים.

עַל אֵלּוּ אוֹתָם אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת

כְּבָר כַּמָּה בְּקָרִים עַל הַכְּבִישׁ הַמָּהִיר

בֵּין רִאשׁוֹן לְאַשְׁדּוֹד

אֵלּוּ שֶׁהִזְדָּרְזוּ מִדַּי לָצֵאת וְלָבוֹא

שֶׁהִשְׁתּוֹקְקוּ לָצֵאת מִזְרָחָה

ולֹא שָׂמוּ לֵב, לֹא רָאוּ

אֶת גֶדֶר הַבֵּטוֹן הַנִבְנֵית בֵּין שְׁנֵי הַנְּתִיבִים

וְכָעֵת מְקַדְּמִים אֶת פָּנַי

שְׂרוּעִים עַל צִדָּם,

מַבִּיטִים בִּי בְּמַבָּט תּוֹהֶה, מֻפְתָּע,

מַשָּׂאִית חוֹלֶפֶת מְבַדֶּרֶת אֶת שַׂעֲרוֹתֵיהֶם.

 

מחברת השירים היא נעמה גרשי, פסיכולוגית קלינית לילדים, בת 34 המתגוררת כיום בניו יורק ומסיימת לימודים לדוקטורט. גדלה והתחנכה באשקלון וגרה ביפו. פרסמה ביקורות ספרות, מסות ושירים בבמות רבות ועבדה בעבר עם ילדים נפגעי טראומה בשדרות.