תחילתה של הפרשה בנישואי בני הזוג והולדת ילדם המשותף. כשנתיים לאחר מכן, האישה טסה לארה"ב עם בנם, למה שלטענתה אמור היה להיות ביקור משפחתי. אלא שמיד עם הגעתה לשם הודיעה לבעלה כי אין בכוונתה לחזור לישראל.
האב המזועזע פנה לביהמ"ש בארה"ב בתביעה להשבת הילד לישראל, על פי אמנת האג. במסגרת התביעה שהתנהלה בארה"ב, בני הזוג התגרשו באופן אזרחי. כעת ברצונו להינשא לאחרת, ולכן פתח בהליכי גירושין בבית הדין הרבני - על מנת שהגירושין יקבלו תוקף הלכתי.
במהלך נסיונותיהם הרבים של בית הדין הרבני והבעל לאתר את האישה הסרבנית, גילו לתדהמתם שזו המירה את דתה ושינתה את שמה ושם משפחתה לשמות שאינם יהודים. בהמלצת בית הדין הרבני, הבעל פנה להליך של קבלת היתר לשאת אישה נוספת - וזאת בגלל סירובה העיקש של אשתו לקבל את הגט.
בית הדין הרבני ציין את "חרם דרבינו גרשום", האוסר נישואין ליותר מאישה אחת. דייני בית הדין הוסיפו כי מאחר שבני הזוג התגרשו באופן אזרחי החרם לא חל, ולכן ניתן להתיר נישואים לאישה שנייה.
עוד נקבע כי שינוי שם משפחתה של האישה מעיד על נישואיה לגוי, ולכן רואים אותה כמי שזנתה תחת בעלה. אם כך הוא הדבר, בוודאי שיש להתיר לבעל לשאת אישה נוספת.
לבסוף, נפסק כי האישה מחויבת לקבל גט, אך היא תהיה אסורה לאחר. בית הדין ציין כי חיוב זה אף לטובתה - כיוון שהיא עוד עשויה לשוב ביום מן הימים לדת היהודית. כמו גם כי מוטב לה להחזיק בסטטוס גרושה בזמן שהיא מתהוללת, מאשר שתחשב לאשת איש.
וכך הבעל קיבל היתר להינשא לאישה נוספת, בכפוף לאישור נשיא בית הדין הרבני הגדול ובכפוף לחתימתם של 100 רבנים. הוצאות לא נפסקו.
עו"ד צבי טהורי, העוסק בדיני משפחה, מצנן מעט את ההתלהבות בפני מי שחושב כי פסה"ד יוכל לשמש במקרים אחרים. "נראה כי גברים יבקשו לעשות שימוש בפסק דין תקדימי זה, על מנת לנסות לקבל היתר נישואין. היות ומדובר בנסיבות ועובדות חריגות - לא כדאי 'לבנות' עליו כתקדים מחייב".