עדיין לא מאוחר להחזיר את גרטל / טור

אז הוא קצת שטותניק, נכון, אבל גרטל הוא השדר היחיד שיכול כרגע להעביר את אליפות העולם בשחייה עם אופי, אהבה ועומק, ובעיקר - למשוך צופים למסך

קיץ 2012. סלונים ממוזגים בכל רחבי ישראל. השמועה עוברת מפה לאוזן. בכל פינה מתקבצים צעירים, מבוגרים, נשים וגברים. הם לוחצים על כפתור בשלט וערוץ 11 מהבהב מולם. הם רצו להיות חלק מההצגה הכי טובה בעיר - והעיר היא לונדון - משה גרטל משדר את תחרויות השחייה.

 

משה גרטל לא ישדר את אליפות העולם בשחייה

 היו כאלה שעשו את זה בשביל הצחוקים. אין ספק. היו גם האנשים שניצלו את התמימות של הילד המגודל הזה כדי להסתלבט קצת. ויודעים מה? זה בסדר. זה היה חלק מהקסם. אבל מי שנשאר יותר מחמש דקות ולא זיפזפ למקום אחר פתאום נדבק במשהו אחר. הוא לא היה צמוד למסך בגלל הקומדיה, אלא כי הווירוס של אהבת השחייה טס דרך המסך הדקיק כמו חץ ונתקע לו בלב.

 

גרטל הוא משוגע לדבר. הוא מתענג על כל מקצה מוקדמות משמים, בו נציגי אפריקה וכד' כמעט טובעים במים העמוקים, כאילו היה משחה הגמר. הגאווה שלו בישראלים טהורה והוא אף פעם לא ינזוף בהם או יגחיך אותם, אלא יחפש את הנקודות החיוביות. הוא משעשע, מלא חיים.

 

כל הדברים שצוינו הם בדיוק, לא פחות ולא יותר, מה שכל צופה מחפש בשדר. הוא רוצה ללמוד יותר, לשמוע מקצוענות ובעיקר לקבל בידור טהור. יכול להיות שבערוץ 1 חששו שהוא הפך לקריקטורה, או שנדבקו לכללים המחמירים של אנשים שיוצאים לפנסיה. אבל עוד לא מאוחר מבחינתם לשנות. כי שידורי השחייה לא יהיו אותו דבר בלעדיו, ולא חשוב אם מדובר באליפות העולם או במחוזיאדה. כל מי שיחליף אותו יהיה יבש מדי, או מתאמץ מדי, או הדבר הגרוע ביותר מבחינת המעריצים - שונה מדי.

 

שנה אחרי חגיגת לונדון, ישנם צופים רבים שיהיו להוטים לספוג שוב את הומור הכלור של גרטל. ובסופו של דבר - רייטינג מדבר בכל מקום, לא? תנו לנו שוב את ההנאה המזוקקת הזו, את האיש שמסוגל לשעשע את הקהל הרעב בקוליסאום בכל כך הרבה רבדים שונים.