ההגדרה המשפטית של רשלנות רפואית, היא "מצב בו נגרם למטופל נזק, כתוצאה ממתן טיפול רפואי, תוך סטייה מרמת הזהירות הסבירה הנדרשת". בהגדרה זו יכולים להיכלל אין ספור מקרים, בהם טיפול רפואי החטיא את מטרתו והזיק למטופל במקום להועיל.
גם רשלנות באבחון מחלה, טיפול תרופתי שגוי או נזק פיזי שנגרם בזמן בדיקה או טיפול, עשויים להביא את הרופאים אל בית המשפט באשמת רשלנות.
החוק לא קובע פיצוי כספי מוחלט בתביעות רשלנות רפואית. עם זאת, הפסיקה קבעה מספר קריטריונים לחישוב גובה הפיצוי, ועל כך נרחיב בהמשך. קודם לכן, ננסה לתת כלים לאבחון רשלנות ודרכים לפעולה במקרה שנפגעתם.
נזקים מהם סובל מטופל עלולים להיגרם כתוצאה מניתוח (כירורגי, פלסטי וכדומה), מלידה טבעית או בניתוח קיסרי, טיפול אורטופדי או טיפול שיניים ובקיצור מכל סוג של טיפול רפואי. רשלנות יכולה להתקיים גם כשההליך לא פולשני - למשל בהוראה על טיפול לא מתאים או במרשם תרופה או מינון שגויים.
האבחון, שנעשה עוד לפני הטיפול, יכול גם הוא להיות סוג של רשלנות רפואית. אם למשל הרופא לא אבחן התפרצות של מחלה, נתן חוות דעת שגויה על תוצאות בדיקה או לא גילה מום בעובר בבדיקות ההיריון.
כל נזק שנגרם כתוצאה מרשלנות רפואית הוא בר תביעה. למרות זאת, מכיוון שמדובר בתביעות מורכבות ויקרות, משתלם להגישן רק במקרים בהם נגרם נזק משמעותי ולא חולף. נזק כזה מתבטא בדרך כלל בקביעת אחוזי נכות, הנקבעים על-ידי מומחה רפואי.
על התובע להצטייד בחוות דעת רפואית, ולעיתים אף נדרשות מספר חוות דעת. אלו צריכות לתאר את השתלשלות האירועים, לדון בהתנהלות הרפואית, להסביר במה חרגה מהנוהג המקובל וכיצד הצוות הרפואי אמור היה לפעול. כמו כן, צריך לציין מה הנזק שנגרם כתוצאה מההתרשלות.
במרבית המקרים התביעות מוגשות כנגד המוסד הרפואי בו טופל הנפגע: קופת החולים או בית החולים. במקרים אלה לא תוגש תביעה אישית כנגד הרופא שהתרשל.
תביעה אישית נגד רופא תוגש במצבים בהם הנפגע טופל באופן פרטי על-ידי הרופא, למשל רופא שיניים או כירורג פלסטי. גם אם הפניה לרופא הפרטי נעשתה ביוזמת קופת החולים, ניתן להגיש את התביעה נגד הרופא עצמו
ישנם מקרים בהם מהמטופל לא יכול להגיש תביעה, והיא תוגש על ידי מישהו מטעמו. הורים למשל יכולים להגיש תביעה בשמו של בנם הקטין, משום שלפי החוק הם משמשים גם כאפוטרופסיו. במקרה בו המטופל נפטר, התביעה תוגש באמצעות עזבונו - כלומר באמצעות היורשים החוקיים שלו.
התביעה תוגש על-ידי אדם אחר גם במקרים בהם הנפגע לא כשיר משפטית עקב מצב הנפשי או הפיזי. למשל אדם מבוגר הלוקה בתשישות נפש, ולא יכול לקבל החלטות בעצמו. גם מי שבעקבות הרשלנות הרפואית מוגדר כצמח, זכאי שאפוטרופוס שימונה עבורו יגיש בשמו את התביעה.
הפיצויים נקבעים לפי מספר ראשי נזק, שנבחנים על-ידי בית המשפט. בסופו של התהליך מוענק פיצוי לכל ראש נזק בנפרד. בין סעיפי הפיצוי ניתן למצוא גם פיצוי על כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים, פיצוי על אבדן כושר השתכרות בעבר ובעתיד, וכן פיצויים בגין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וניידות, עזרה מבחוץ וכדומה.
תביעת רשלנות רפואית מתיישנת תוך שבע שנים. כאשר מדובר ברשלנות בטיפול, לרוב מתחילים למנות את ההתיישנות במועד האירוע עצמו. לעומת זאת יש מקרים בהם לא ניתן להצביע בזמן אמת על אירוע מסוים, אלא רק עם גילוי הנזק. למשל כאשר התברר שאדם חלה במחלה מסוימת, אותה יכל רופא לאבחן חודשים רבים קודם לכן.
כאשר מדובר בתביעות של קטינים, ההתיישנות נספרת מהיום בו מלאו לקטין 18 שנים. מכאן שתביעתו תתיישן בהגיעו לגיל 25.
כולנו זקוקים מידי פעם לטיפול רפואי. אנו סומכים על הרופא והצוות הרפואי שיעזרו לנו, שידעו לאבחן את הבעיה ולתת לנו את הטיפול הטוב ביותר. אך מה קורה כאשר ישנה טעות, או כאשר בעקבות החלטה שגויה של רופא נגרם נזק למטופל? לצערנו, ישנם יותר ויותר מקרים של רשלנות רפואית בארץ ובעולם.
הנה כמה מקרים בהם יש לשקול תביעה, או לפחות לבחון לעומק האם הייתה רשלנות:
המקרים הללו מעלים חשד - כדי לדעת האם אכן בוצעה כלפיכם רשלנות, בקשו חוות דעת רפואית בלתי תלויה ואף גשו לייעוץ משפטי ובדקו את העניין לעומק. מדובר בזכויות הרפואיות שלכם, ובבריאותכם.