אֵיךְ הִתְנַשַּׁקְנוּ
בְּבֵיתֵנוּ הַבָּנוּי לְמֶחֱצָה!
קוֹרוֹת עֵצִים פֹּה וָשָׁם,
מְעַט לְבֵנִים, כֻּלּוֹ עַל קַבַּיִם
וְאָנוּ זֶה עַתָּה נִשֵּׂאנוּ.
נָסַעְנוּ לְשָׁם בֵּין עַרְבַּיִם
וְגִשַּׁשְׁנוּ אַחַר חוֹף מִבְטַחִים
דֶּרֶךְ לְבֵנִים חָצָץ וְחוֹל.
כְּמַיִם מִבַּעַד לַצֹּהַר
נִשְׁפְּכוּ הַשָּׁמַיִם פְּנִימָה.
יָשַׁבְנוּ עַל מַדְרֵגָה אַחַת
וְעָרַכְנוּ חִשּׁוּבִים
וְהִתְחַבַּקְנוּ עַד שֶׁהַשּׁוֹמֵר
קָרָא וְקִלֵּל וְטִלְטֵל
אֶת הַפָּנָס חֲסִין הַמַּיִם שֶׁאָחַז
אֶל תּוֹךְ חֶשְׁבּוֹנוֹתֵינוּ.
עֶשֶׂר שָׁנִים חָלְפוּ:
כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא כָּאן
סֶנְטִימֶטֶר פָּנוּי.
יְלָדִים בַּעֲרִיסוֹת,
סְפָרִים, חָתוּל, עֲצִיצִים
מוֹתְחִים אֶת סַבְלָנוּת הַקִּירוֹת
וְאֶת קֹמֶץ הֶחָלָל שֶׁנּוֹתַר.
וַעֲדַיִן בְּכָל לַיְלָה
הַכֹּל נִרְאֶה כֹּה יַצִּיב.
וּמַדּוּעַ לֹא אֲהוּבִי?
בַּיִת זֶה הֻשְׁתַּת עַל חִבּוּקֵנוּ.
יֵשׁ יְסוֹדוֹת גְּרוּעִים מִזֶּה.
שְׁכוּנָה.
עִם דִּמְדּוּמִים.
דְּבָרִים מִתְכּוֹנְנִים
לְהִתְרַחֵשׁ
בַּמִּסְתָּרִים.
כּוֹכָבִים וְעָשִׁים.
וּקְלִפּוֹת מִשְׁתַּפְּעוֹת סְבִיב פְּרִי.
אַךְ עוֹד לֹא.
עֵץ שָׁחֹר.
חַלּוֹן צָהֹב כְּחֶמְאָה.
אִשָּׁה רוֹכֶנֶת לִתְפֹּס יַלְדָּה
שֶׁרָצָה אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ
בְּדִיּוּק עַכְשָׁו.
כּוֹכָבִים מְקִיצִים.
עָשִׁים מְרַפְרְפִים.
תַּפּוּחִים נִמְתָּקִים בַּחֲשֵׁכָה.
איוואן בולנד, שנולדה בדבלין ב-1944, היא מבכירי המשוררים באירלנד. מבחר ראשון משיריה בעברית "אשה בפתחו של בית" ראה אור לאחרונה בהוצאת "קשב לשירה" בתרגומו של המשורר ליאור שטרנברג.