בחיאת, רדו ממלחמת לבנון

אפשר לקונן על מלחמת לבנון אבל המצביע הפוטנציאלי יביט בלבן בעיניים וישאל: מה זה קשור לירושלים, לזכות השיבה, לפער בין עשירים לעניים? תתמקדו בעיקר רבותיי

אפשר לומר זאת בגלוי: עבור הרוב המכריע של ציבור הבוחרים, מלחמת לבנון איננה על סדר היום. נקודה.

אי אפשר שלא להעריך את יכולת הנבירה בארכיונים של אנשי מטה ברק, הנחושים להחזיר אותנו לתמונות המאובקות של המצור על ביירות, הקרבות מול הסורים ושרון המנופף בידו בעליצות למשוריינים הישראלים. חסר רק מנחם בגין המנוח, שישאל בקול רועד את החיילים בבופור: "היו להם מכונות ירייה?", מבלי שיידע שכמה מאות מטרים משם נמשכת הלחימה.

אבל, חברים יקרים, לטוב ולרע - זוהי היסטוריה. נכון שאין כמו המלחמה הזו להעיד על אופיו של שרון. נכון שהאיש נפסל מלשמש כשר ביטחון, וששמו יקשר לדראון עולם עם יוזמת המלחמה האיומה ההיא. נכון שהוא גרר אחריו ממשלה מוכת סנוורים, שלהוציא את שמחה ארליך ומרדכי ציפורי לא שמה לב למה שמתרחש מתחת לאפה. הכל נכון.

אבל עם כל הכבוד, חלפו מאז עשרים שנה. והיו עוד כמה ראשי ממשלות בישראל, אפילו מהשמאל, ואף אחד מהם לא סיים את הטרגדיה הלבנונית. ולכל אחד מהם הייתה אחריות מלאה על כל חייל וחייל שנהרגו בתקופת כהונתו. קל מאוד להטיל את האחריות כולה על שרון. קל מדי.

אבל לא רק שאלת האחריות תכריע. האמת היא שעבור רבים מאתנו לבנון הפכה לזיכרון עמום. במטה ברק די מתוסכלים מכך שתמונות הנסיגה המפוארת (יותר או פחות…) של שנה שעברה הפכו לנוסטלגיה, לטריוויה, בקצב החדשותי המסחרר של זמננו. מה לעשות, מאז פרצה לנו מלחמה חדשה, שבה נהרגו עשרות ישראלים. וזה מה שאנחנו זוכרים.

זה כואב, זה מתסכל, אבל אנשי ברק עשו שתי טעויות קשות: הם שחקו עד דק את "הישג היציאה מלבנון" בכל ראיון אפשרי, עד שגם לתומכים נמאס לשמוע. ושנית, הם טעו לחלוטין בשימוש בלבנון לצורכי תקיפת שרון. זה עובד אולי כהישג של ברק, לא כחומר נגד שרון.

יש לזה כמה סיבות: בורות היא הראשונה שבהן, בעיקר בקרב מגזרים של צעירים ועולים חדשים. שכחה היא השנייה, וזה מובן. אז נכון שאפשר לקונן על כך, אבל ממש לא יעזור אם נשלוף מהארכיון את סמיר ג'עג'ע, הפלנגות ומשפחת ג'ומאייל כולה. המצביע הפוטנציאלי יביט בלבן של העיניים וישאל: מה זה קשור לחלוקת ירושלים? וזכות השיבה? והסדר הקבע? וגיוס תלמידי הישיבות? והפער הגדל בין עשירים לעניים? ואז מה, נשלוף את סולטן יעקוב?

תתמקדו בעיקר רבותיי. בכאן ועכשיו. הליכוד ניסה בבחירות 1992 לשלוף את ההתמוטטות של יצחק רבין לפני מלחמת ששת הימים. זה עזר לקמפיין כמו כוסות רוח למת. רבין של 1967, כמו רבין של 1976, לא היה רלוונטי לשנת 1992. אנשים רצו לשמוע על פתרונות לסכינאות המשתוללת, על פתרון לברוך המדיני מול ממשל בוש. לא על ההיסטוריה. במטה ברק רוצים להציג את שרון כאיש ששש לקרב? שישלפו את תמונות הביקור שלו בהר הבית.

אז בחיאת, רדו ממלחמת לבנון. ולו רק שנימנע מטעויות כואבות כמו תמונתו של החייל שרון שיטובי ז"ל, שנשתרבבה לתעמולת ברק. שיטובי אמנם היה בין אחרוני היוצאים מלבנון, אבל הוא מת בכפר דרום, במלחמה אחרת לחלוטין, שאנחנו זוכרים טוב מאוד.

 

 

גיא בניוביץ', עורך ב-ynet