שירה: "כמו בקורס מזורז לשירה"

"תמיד יש מי שיניף סכין/ על הדמיון, וישפשף בחצי לימון/ את הלב המשחיר/ עד שהוא מחוויר מאוד". שירים מאת אילה בן-לולו

יָרֵחַ

בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה הַבַּיְתָה

רָאִית אוֹתוֹ. פַּס עַפְעַפַּיִם דַּק

כְּמוֹ אִפּוּר שֶׁל נַעֲרָה צְעִירָה,

מְרַפְרֵף נָמוּךְ.

צִפִּית לִרְאוֹת עָלָיו אֶת סִימָנֵי הַבְּרוֹשׁ,

אוֹ סִימָנֵי כְּוִיָּה מִפָּנָסֵי הַכְּבִישׁ.

רָצִית לוֹמַר שֶׁהַיָּרֵחַ עָשׂוּי מֵחֹמֶר רָגִישׁ.

 

רָצִית לוֹמַר לוֹ לְהַסְתִּיר אֶת יָפְיוֹ.

זוֹ טָעוּת מִצִּדּוֹ לִהְיוֹת יָפֶה וְרָגִישׁ.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה תְּשׁוּקָה בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים

כֻּלָּם לֹא מַפְסִיקִים לִרְצוֹת לָגַעַת.

 

אַף פַּעַם לֹא יָדַעְתְּ לְהַבְדִּיל בֵּין הַדְּבָרִים.

כָּכָה לֹא נִרְאֵית אַהֲבָה.

 

בְּנִי

בָּעֲרִיסָה, מֵעֵבֶר לַקִּיר,

בְּנִי, עָטוּף בִּשְׂמִיכַת שָׁמַיִם כְּחֻלִּים.

תָּמִיד בַּצַּד הַחוֹלֵם שֶׁל הַכַּדּוּר.

 

הַפֶּה קָטָן מִדַּי.

מָקוֹם יְחִידִי שֶׁל חִבּוּר.

נָע בִּפְרָאוּת שֶׁל דָּג עַל הַחוֹל.

מַפְרִיד אוֹתִי מִן הָעוֹלָם.

 

אֲנִי לֹא אִשָּׁה, לֹא יַלְדָּה,

רַק אִמָּא.

 

הַאִם, מִתּוֹך זִכָּרוֹן קָדוּם

אֹהַב לָעַד, מִבְּלִי לָדַעַת אֵיךְ?

 

פִּתְרוֹן

בְּיַלְדּוּת מְקֻצֶּרֶת

כְּמוֹ בְּקוּרְס מְזֹרָז לְשִׁירָה

תָּמִיד יֵשׁ מִי שֶׁיָּנִיף סַכִּין

עַל הַדִּמְיוֹן, וִישַׁפְשֵׁף בַּחֲצִי לִימוֹן

אֶת הַלֵּב הַמַּשְׁחִיר

עַד שֶׁהוּא מַחֲוִיר מְאוֹד.

 

השירים לקוחים מתוך "ילדות מקוצרת", ספר השירה של אילה בן-לולו שראה אור לאחרונה בסדרת "כתוב" בהוצאת "פרדס".