שירה: "אארוז את שארית זיכרונותי"

"אהדהד פסיעות בתיבת הקירות/ העירומים/ ואבקש מהיום הפורש לכבודי/ חופת עבים/ שייקח אותי/ הביתה". שירה מאת גל קוסטריצה

וְאָז זֶה בָּא

בֹּקֶר.

קֶרֶן קַיִץ עַל מַשַּׁבְרוּח

שֶׁכְּמוֹתוֹ רַק בִּמְרוֹמִים

מַחְלִיקָה אֶת כְּאֵב הַגּוּף הַרְחֵק

לְיוֹם אֶתְמוֹל

 

וְעוֹד מְעַט

בַּשְּׁבִיל אֶל הַמִּנְזָר

הַשְּׂפָתַיִם – לְאַט לְחִיּוּךְ

הָרַגְלַיִם – קַלּוֹת יוֹתֵר בֵּין

עוֹרְבִים טְרוּדִים עַל

יָרֹק לַחְלוּחִי.

 

עֶשְׂרִים דַּקּוֹת שֶׁל חַיּוּת דְּרוּכָה

עֲלִיָּה תְּלוּלָה הַבַּיְתָה

וּלְיַד הַדֶּלֶת – פְּרֵדָה.

הוּא מַבְטִיחַ שֶׁלֹּא תֶּאֱרַךְ

(כְּשֶׁיַּחֲזֹר כְּבָר יִהְיֶה מְאֻחָר).

 

וְעַכְשַָׁיו, תַּחַת הַמַּיִם,

עוֹרָהּ מִתְנוֹצֵץ חָלָק

פּוֹעֵם בְּרִיאוּת שֶׁדַּיָּהּ

לְשָׁעוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ

כְּשֶׁתִּתְיַצֵּב מַטָּה, בְּבֵית הַחַלּוֹנוֹת הָאֲטוּמִים

וְאֶת הָרִקָּבוֹן הַמְּעֻשָּׁן-עָמֹק-לְתוֹךְ-קִירוֹתָיו

יִשְׁבֹּר פְּסֵיפָס נִצְחוֹנוֹתֶיהָ הַקְּטַנִּים.

שָׁם –

כְּשֶׁהַהַמְתָּנָה חוֹרֶצֶת בָּהּ אֶת שְׁנָתוֹתֶיהָ,

כְּשֶׁקַּצָּבֵי מֵעֶיהָ מִתְדַּפְּקִים –

נִצְחוֹנוֹתֶיהָ מַתְרִיסִים.

 

הִיא מְשׁוֹטֶטֶת עַל מַפּוֹת

– מוֹסְקְבָה, בֶּרְלִין, פֶּטֶרְבּוּרְג, פָּרִיז –

כִּי לְתִקְוָה הָאַהֲבָה מֻכְרַחַת.

הִיא מַאֲבִיסָה אֶת מַפְּחֵי נַפְשָׁהּ

מָזוֹן הַרְבֵּה –

כִּי הַרְבֵּה הוּא מְחִיר הַתְּבוּסָה

 

וְאָז זֶה בָּא.

הֶבֶל נִיקוֹטִין, כְּלָבִים וְשֶׁמֶן

מְבַתֵּר בָּהּ מֶרְחָבִים לֵאִים שֶׁל צִיָּה.

 

אֲבָל בְּמַשַּׁב הָעֶרֶב,

בָּעֲלִיָּה הַתְּלוּלָה הַבַּיְתָה

קֶרֶן קַיִץ כְּבָר שׁוּב טוֹבֶלֶת

בֵּין הַגַּגּוֹת.

 

דְּיוֹקָן, אָפֹר

בִּקַּשְׁתִּי לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל אֶת

הַשָּׁנִים: סֵרַבְתִּי

לִפְרִיבֶּטֶן.

 

הַשָּׁנִים חָלְפוּ.

בְּלֵיאוֹפּוֹלְד, אוֹקְטוֹבֶּר 2011,

בִּדְיוֹקְנָאוֹת הַדְּוַי שֶׁל

שִׁילֶה

שָׁמַעְתִּי הֵד

צְחוֹקָן.

 

מַנְדֶּלְשְׁטָם

יִתָּכֵן שֶׁיֵּרֵד הַיּוֹם גֶּשֶׁם.

אִינְסְטֶלָטוֹר מַחְלִיף

צִנּוֹרוֹת בִּיּוּב

מִתַּחַת

לְחַלּוֹן הַמִּטְבָּח

 

וּכְשֶׁיְּהֻדַּק לִמְקוֹמוֹ רֶגֶב אֲדָמָה

אַחֲרוֹן

אֶאֱרֹז אֶת שְׁאֵרִית זִכְרוֹנוֹתַי

אֲהַדְהֵד פְּסִיעוֹת בְּתֵבַת הַקִּירוֹת

הָעֵירֻמִּים

וַאֲבַקֵּשׁ מֵהַיּוֹם הַפּוֹרֵשׂ לִכְבוֹדִי

חֻפַּת עָבִים

שֶׁיִּקַּח אוֹתִי

הַבַּיְתָה.

 

שירים אלו לקוחים מתוך הספר "מהגרת" שכתבה גל קוסטוריצה, יוצרת ועורכת. מבין ספריה: "לבד באוקיינוס" (הוצאת "מעריב", 2009), "שותפות מותנית" (הוצאת "עמדה", 2011). "מהגרת" שראה אור לאחרונה, זכה לציון לשבח של ועדת השיפוט לפרס מילין למשורר בתחילת דרכו לשנת 2012.