שירה: "אישה יפה על אופניים"

"חולפת לבלי שוב/ בריכה של אזילאות, נפתחת כמו סוד/ רטוב הוא פסל הברזל, ילד אוחז דג/ ובין ידיו נוטפים המים, מאה שנה מבלי להרפות". שירה מאת מאיה וינברג

רוּ דֶה לַאפ

כְּבָר חֲצוֹת, כָּל הָרַכָּבוֹת העֲיֵפוֹת

עָצְרוּ אֲבָל הָעִיר עֵרָה

נוֹשֶׁמֶת מִפִּתְחֵי הַבִּיּוּב.

 

בְּבָתֵּי הַקָּפֶה עוֹד יוֹשְׁבִים

בַּכִּסְּאוֹת הַקְּטַנִּים, שׁוֹתִים וּמְעַשְּׁנִים,

וּמְדַבְּרִים עַל כְּלוּם בְּקוֹל גָּדוֹל.

 

חַשְׁמַלִּים נֶגֶד אֲפֵלַת הַבְּדִידוּת .

בְּמַבָּט מְמַצֶּה מִקָּצֶה אֵל קָצֶה

אֵת מִי כְּבָר אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב?

 

מוֹכֵר הוורַדִים לַשָוְוא עוֹבֵר

מִשֻּׁלְחָן אְל שֻׁלְחָן ,

מְנַסֶּה אֶת מַזָּלוֹ.

 

עַל מִדְרָכָה שְׁחוֹרָה מִשִּׁמּוּשׁ

שֹרוּעָה אִשָּׁה כְּמוֹ צֵל, וּבְיָדֶיהָ תִּינוֹק

הִיא חוֹלֶצֶת אֵלָיו שַׁד לָבָן וְגָדוֹל.

  

סַן זְ'רמַן דְה פּרֶה

בְּגִנָּה הָעֲצוּבָה שֶׁלְּמַרְגְּלוֹת הַכְּנֵסִיָּה

סַן זְ'רמַן דְּה פּרֶה

לְעוֹלָם אֵינִי אוֹכֶלֶת לְבַד.

שִׁכּוֹר אֶחָד צָנַח עַל הַדֶּשֶׁא

הַשֵּׁנִי הִתְעַלֵּף עַל סַפְסָל

בְּפִנַּת הַגַּן רֹאשׁוֹ הֲנָאָה שֶׁל גִּיוֹם אָפּוֹלִינָר

חָצוּב בְּאֶבֶן.

תְּמוּרַת מְעַט מְאֹד מֵהַלֶּחֶם

בָּאוֹת אֵלַי אֶלֶף יוֹנִים שָׁחֹר לָבָן.

 

סַנְט דְּנִי

בַּרְחָבָה הגְּדוֹלָה מוּל הבָּזִלִיקַה שֶׁל דֶני הַקָּדוֹשׁ

(הָאִישׁ שֶׁעָרְפוּ אֶת רֹאשׁוֹ וְלָקַח אֵת רֹאשׁוֹ בְּיָדָיו וְהָלָךְ)

הָרוּחַ מְנַפַּחַת שַׂקִּית נַיְלוֹן וּמְעִיפָה לְשָׁמַיִם.

הַמִּדְרָכָה עֲיֵפָה, שְׁבָרִים שֶׁל זְכוּכִית יְרֻקָּה

בית קפה לא זוֹהֵר פּוֹרֵס כִּסְּאוֹת הָאֶחָד

לְיַד הַשֵּׁנִי כְּמוֹ פְּרָחִים בְּזֵר לֹא צָעִיר.

כָּאן חֲסֵרָה שֵׁן, פֹּה מְבַקְּשִׁים אֵשׁ

"עִשּׁוּן הוֹרֵג" מַזְהִירָה הַקֻּפְסָא אֲבָל גַּם הַיֵּאוּשׁ.

עַל הַשֻּׁלְחָן מַפַּת נְּיָר מהוּדֶקֶת בתוֹפְסַן מַתֶּכֶת

יְלָדִים רָצִים, צוֹעֲקִים

הוֹרִים זָרִים יְשׁוּבִים בְּפִנָּה, מְדַבְּרִים בִּשְׂפַת הַמַּקּוֹר

מַעָלִים עָשָן ,בְּלֵב שָׁלֵם מֵאָמִינִים

הֵם דּוֹר הַמִּדְבָּר

אַךְ בְּמַבָּט מֵהַצַּד, זֶה נִרְאֶה בְּדִיוּק אוֹתוֹ הַדָּבָר

פְּנֵי הַהוֹרִים חֲרוּטִים בִּפְנֵי הַיְּלָדִים,

כּמוֹ גְּזֵרָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַטֵּל.

 

זֶה

כָּל מָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר להעלוֹת

על הַדַּף מִתְגַּלְגֵּל בִּרְחוֹב.

אִשָּׁה יָפָה עַל אוֹפַנַּיִם חוֹלֶפֶת לִבְלִי שוב.

בְרֵכָה של אַזִילֵאוֹת, נִפְתָחַת כְּמו סוֹד.

רָטֹב הוּא פֶּסֶל הַבַּרְזֶל, יֶלֶד אוֹחֵז דָג

ובֵּין יָדָיו נוטפים הַמַּיִם, מֵאָה שָׁנָה מִבְּלִי לְהַרְפּוֹת .

בְּרֶגַע אחד בּוֹ הַכֹּל יתכן

באֵינסוֹף אוֹר בין ערביים הוָרדֹ.

 

מאיה ויינברג, בת 37, היא וטרינרית חיות מחמד ועטלפים. בוגרת הליקון בית הספר לשירה לשנת 2011.