שירה: "בוער הגבול שבין העולם הזה"

"ובין העולם שמעבר לדלת הנעולה/ שיר הוא כמו אדם חף מפשע הנתלה בכיכר העיר/ שתי דקות לפני שמתגלה הצדק". שירה מאת יובל פז

חף מפשע

לְסֵפֶר הַשִּׁירִים הַזֶּה אֵין דֵּעָה עַל שׁוּם דָּבָר

הוּא לֹא שׁוֹאֵל

מַדּוּעַ אֲנִי אֲנִי

וּמַדּוּעַ אֵינִי אַתָּה

אוֹ מָתַי הִתְחִיל הַזְּמַן.

 

בּוֹעֵר הַגְּבוּל שֶׁבֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה

וּבֵין הָעוֹלָם שֶׁמֵּעֵבֶר לַדֶּלֶת הַנְּעוּלָה.

 

שִׁיר הוּא כְּמוֹ אָדָם חַף מִפֶּשַׁע הַנִּתְלֶה בְּכִכַּר הָעִיר

שְׁתֵּי דַּקּוֹת לִפְנֵי שֶׁמִּתְגַּלֶּה הַצֶּדֶק.

 

ים

גַּם אִם כַּדּוּר הָאָרֶץ יֵחָרֵב

נִמְצָא קְצָת מַיִם

לַעֲשׂוֹתָם יָם.

 

לִשְׁמֹעַ שׁוּב

אֶת הַגַּלִּים מְתוֹפְפִים

עַל סִירַת פְּגִישָׁתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה.

 

מָה אֲנִי זוֹכֵר מִכָּל זֶה?

אֵיךְ רָצִיתִי לָדַעַת

עַד לְאָן נַגִּיעַ.

 

וְעַכְשָׁו כָּל חַבְלֵי הַהַצָּלָה נִפְרְמוּ

אֲבָל לְמִי אִכְפַּת.

 

משוגעים

אָסַפְתִּי אוֹתָךְ לְיַד לוּחַ הַמּוֹדָעוֹת

וְנָסַעְנוּ לְמִגְדַּל הָאוֹפֶּרָה

לִרְאוֹת אֶת יָרֵחַ מַר שֶׁל פּוֹלַנְסְקִי.

תָּפַסְתְּ לִי אֶת הַיָּד בְּכָל מִינֵי קְטָעִים

וַאֲנִי חָשַבְתִּי שֶׁאַתְּ כְּבָר מְאֹהֶבֶת.

אַחַר כָּךְ הוֹרַדְתִּי אוֹתָךְ בַּבַּיִת וְהִתְנַשַּׁקְנוּ בְּרִפְרוּף

וְאַתְּ נִכְנַסְתְּ לַמַּעֲלִית שֶׁלָּקְחָה אוֹתָךְ לָעֲנָנִים.

הִגְנַבְתִּי מַבָּט לַמַּרְאָה הַעֲנָקִית

וְהָיָה שָׁם חִיּוּךְ שֶׁל הַמְפְרִי בּוֹגַרְט.

 

לַמָּחֳרָת בָּאת לִישֹׁן אֶצְלִי.

מִטָּה עֲקֻמָּה שֻׁלְחָן שָׁבוּר קְצָת סְפָרִים

מְאַוְרֵר חוֹרֵק וְג'וּקִים מְעוֹפְפִים חָפְשִׁי

קוֹמָה רְבִיעִית בְּלִי מַעֲלִית וּבֵית שִׁמּוּשׁ סָתוּם.

בְּכָל פַּעַם שֶׁהוֹרַדְנוּ אֶת הַמַּיִם

חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת הוּצַף

וְהַשְּׁכֵנָה בַּלְפוּרְיָה צָרְחָה:

מְשֻׁגָּעִים!

 

וַאֲנַחְנוּ שָׁכַבְנוּ בַּמִּטָּה

הִתְכַּסֵּינוּ מֵעַל הָרֹאשׁ וְצָחַקְנוּ

וְכָךְ אֲנַחְנוּ שׁוֹכְבִים עַד הַיּוֹם

וְיֵשׁ מַזְגָן וּבְלִי ג'וּקִים

וּבַּלְפוּרְיָה מֵתָה מִזְּמַן

וּפָּחוֹת צוֹחֲקִים.

 

שירים אלו לקוחים מתוך ספרו של יובל פז, "תן למפלצות בשקט", שראה אור לאחרונה בהוצאת "אבן חושן".