מלחמת ששת הימים / טור

חיל אוויר לא מנצח, אבל ללכת למלחמה בלי מטריה אווירית זו התאבדות. אלכס טיוס הוא נכס, סוללת יירוט בודדת. אריה מליניאק על הבעיות של נבחרת ישראל לקראת היורובאסקט

כדי לנצח שלושה משחקים בפחות משבוע, הנבחרת לא יכולה לבנות רק על כספי וחייבת להיפטר מהמחלות הידועות שלה. משחקי המבחן הדגישו את חסרונו של גל מקל, אבל חבל לבזבז מילים על מי שאיננו. ממילא בנבחרת לא היו משחקים סביבו צלף כמו פול סטול, פורוורדים כדונטה סמית' ופט קלאת'ס ושואב ריבאונדים סטייל ג'יימס תומאס.

 

הנבחרת תעשה לנו חג שמח? כל הדיווחים:

• יוגב אוחיון פותח את הלב
• שיבק: "אני מרגיש פרפרים בבטן"
• הגרלה קלה, ליריבות שלנו / אריה מליניאק מנתח
• מחפשים כיוון: הנבחרת מתכוננת ליורובאסקט

 

לנבחרת ישראל אין ריבאונד ואת הכדור מעלים להתקפה בהליכה. אפשר לגנוב משחק פעם בשבוע בליגה או ביורוליג, אבל אי־אפשר לגנוב שלושה משחקים בטורניר, יום אחר יום. צריך בשר, משהו בסיסי, כדי שאפשר יהיה להביא את המשהו הקטן שחסר לניצחון בסיום.

 

 

הבסיס חייב להיות הגנה. לא מומלץ לצופף אותה ולהתפלל שהיריבים ידייקו ב־3 מ־19 לשלוש או משהו בסגנון הזה. אסור לבנות על קליעה או על החטאות של היריב. לשבעה שחקנים שמשחקים 180 דקות מתוך 200 יש 28 עבירות לתת. על שימוש נבון בעבירות אפשר לבנות.

 

חיל אוויר אולי לא מנצח מלחמה, אבל ללכת למלחמה בלי מטרייה אווירית זו התאבדות. לנבחרת ישראל יש סוללת יירוט אחת: אלכס טיוס. אתלט, חוסם ברמה גבוהה, ריבאונדר. בנוי על ניתור, לא על מאסה. טיוס הוא נכס, אבל אצל שחקן כמוהו ההשפעה של פציעה במפשעה על היכולת שלו לתרום יכולה להיות מאה או אפס.

 

 

סיירת יכולה להכאיב לאויב נקודתית, לא להכריע מערכה. הבעיה שחיל האוויר שלנו מקרטע, והסיירת לא תמיד מגיעה למשחק בזמן. תוסיפו סוללת תותחנים לא יציבה, ותקבלו צבא לא סדיר, שאין לו מילואים לגייס. מה עושים? מחזיקים במגרש הרכבים רעננים, בתקווה שייתנו 110 אחוז בכל ערב.

 

אריק שיבק הוא איש מפתח. יש לו ידע, מאמן יסודי, השאלה כמה יהיה אמיץ. במחצית הטובה מול גיאורגיה, ישראל טסה ל־0:18 בלי עומרי כספי. קשה להסתדר בלעדיו, אבל הוא לא יכול לנצח משחקים לבד. כמה קרדיט ייתן שיבק למחליפים?

 

 

מחלות הכדורסל הישראלי, בעיקר כדררת, פגעו גם בנבחרת. הובלת הכדור שלנו למתפרצות גרועה. במקום לטוס מכל מצב בשתי מסירות לקו האמצע ושם להחליט אם להמשיך לרוץ או לעצור ולהתארגן, נבחרת ישראל מעלה את הכדור בכדרור. בהליכה. בלי מתפרצות ובלי ריבאונד התקפה אין נקודות קלות.

 

שחקנים רצים צפוף במקום לפתוח זוויות מסירה. אם כל אחד יביא לביטוי את היתרונות שלו, והעומס יתחלק על שמונה־תשעה שחקנים, נגיע לרגעי הכרעה צמודים. אין לנבחרת את הלוקסוס לבזבז את הרבע הראשון על גישושים כדי "להיכנס למשחק". חמשת הכדורים הראשונים שיתגלגלו על הפרקט חייבים להיות שלנו. רק ככה נכנסים למשחק. לא במטווח שלשות.

 

לנבחרת אסור לקבל סלים במתפרצות. אם אין סיכוי לריבאונד התקפה, צריך לזרוק באחריות ולטוס לחפירות. למסור, למסור, למסור ולנוע. כך ליאור אליהו יגיע לסלים קלים, והלפרין ופניני יתפנו לשלשות. כספי יגיע לזריקות שלו, אבל עוד שחקנים צריכים לגעת בכדור. קבוצה תנצח, בודדים יפסידו.