רוצים ילד מחונן? למדו אותו לקרוא לפני גיל 4

לאורך השנים נהוג היה לחשוב שילדים מחוננים לומדים בגיל צעיר יותר לקרוא. אך מחקרים שנעשו בנושא גילו כי המצב הפוך, וילדים שלמדו לקרוא עד גיל ארבע פיתחו אינטיליגנציה גבוהה יותר. מדוע זה קורה? פרק שלישי ואחרון בסדרה מתוך הספר "כך תלמדו את תינוקכם לקרוא"

הרברט ספנסר אמר שאין להרעיב את המוח כפי שאין להרעיב את הקיבה. החינוך צריך להתחיל עוד בעריסה, אולם חשוב שייעשה באווירה מעוררת עניין. הילד שמקבל את הידע באמצעות מטלות משמימות ובצירוף איומים לעונש, סביר שבבגרותו לא יהיה תלמיד טוב, אולם אלה המקבלים את הידע באופן טבעי ובזמן המתאים, ימשיכו את החינוך העצמי שהחלו בו בצעירותם.

 

מחקרים מצביעים על כך שגאונים רבים ידעו לקרוא בגיל מוקדם יותר מגיל בית ספר. ההנחה הייתה שבזכות גאוניותם הם למדו לקרוא בגיל מוקדם. זוהי הנחה מדעית נכונה ותמיד קיבלנו אותה.

 

הכתבות הקודמות בסדרה:

זה אפשרי: ללמד ילדים לקרוא לפני גיל 4

תוציאו אותו כבר מהלול: כך תגדלו ילדים חושבים

 

אולם לאור המקרים הרבים המתועדים שבהם הורים החליטו ללמד את ילדיהם הקטנים לקרוא עוד לפני שהגיעו לגיל שאפשר לערוך להם מבחן אינטליגנציה, ולכן לא הייתה כל סיבה להניח שלילד היו כישורים שכליים יוצאי דופן, אולי הגיע הזמן לשאול: האם ייתכן שילדים אלו הפכו למחוננים בזכות לימוד הקריאה בגיל צעיר מאוד?

 

העובדה שיש כל כך הרבה אנשים מחוננים ואפילו גאונים, אשר למדו לקרוא לפני גיל בית ספר, תומכת בשתי ההנחות באותה מידה. אולם יש יותר עדויות התומכות בהנחה השנייה, והיא גם הנחה מדעית מוצדקת ותקפה.

 

ההנחה שהרבה אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה הצליחו ללמוד לקרוא בגיל צעיר בזכות גאוניותם נשענת על בסיס גנטי ומניחה שכל האנשים הללו הם גאונים מכיוון שהגנטיקה שלהם חננה אותם בפוטנציאל הזה. אין אנו חולקים על העובדה שקיימים הבדלים גנטיים בין בני אדם, וגם איננו רוצים להיכנס לוויכוח הישן נושן בדבר משקלה של הסביבה לעומת הגנטיקה. ועדיין, איננו יכולים לעצום עין מול ההוכחה החד-משמעית שתומכת באפשרות שקריאה בגיל מוקדם משפיעה מאוד על התפקוד בחיים הבוגרים.

 

ילדים רבים שהתגלו בגיל מבוגר יותר כמחוננים למדו לקרוא לפני שהוכח שהם בעלי יכולות שכליות יוצאות דופן. מובן שהיו גם הורים שהחליטו לפני שהילד נולד שהם יהפכו אותו לגאון באמצעות לימוד הקריאה בגיל מוקדם, והם אכן עשו זאת. בנוסף, ברבים מהמקרים המתועדים, ילד למד לקרוא ולאחר מכן התברר שהוא מחונן, בעוד ילדים אחרים באותה משפחה, בנים ובנות לאותם הורים לא למדו לקרוא בגיל צעיר ולא הפכו למחוננים. במקרים מסויימים הילד שלמד לקרוא מוקדם היה הבכור. במשפחות אחרות, מסיבות שונות, הילד שלמד לקרוא בגיל צעיר לא היה הבכור.

 

מוקדם יותר, מהר יותר, טוב יותר

לו יכולנו לתאר לעצמנו מצב שבו האדם יאבד את היכולת לקרוא ולשמוע שפה, היינו צריכים ללמד את הדור החדש לתקשר באופן אחר. מובן שאז היינו משתמשים בחוש המישוש כדי לתקשר, כפי שעשתה מורתה הראשונה של הלן קלר, מכיוון שתלמידתה העיוורת, אילמת חירשת לא יכלה לדבר, לכתוב או לקרוא. אילולי הצליחה הלן קלר לקלוט את השפה באמצעות חוש המישוש, חייה לא היו שונים מחייו של בעל חיים. אילו גם חוש המישוש שלה היה נפגע, בדומה לחוש הראייה והשמיעה, היא הייתה למעשה נחשבת לצמח.

 

כשהיכולות הללו של האדם גבוהות, גם יכולת התפקוד שלו גבוהה. השפה היא הכלי החשוב ביותר לאדם. רק באמצעותה יוכל לנסח את מחשבותיו העמוקות והמסובכות ביותר. אם הוא נזקק למילים נוספות, הוא חייב להמציא אותן כדי לחשוב, לתקשר ולהעביר את מחשבתו החדשה.

 

קל לראות את התופעה הזאת בעולם הטכנולוגיה, שבו אלפי מילים מומצאות מדי מאה כדי לתאר את הכלים וההמצאות החדשות של האדם. במהלך מלחמת העולם השנייה, חטיבה של חיל האוויר האמריקני אימנה קבוצה של אינדיאנים אמריקנים בטכניקות שידור של רדיו ושלחה אותם ליחידות שונות באוקיינוס השקט. מכיוון שרק יפנים בודדים, אם בכלל, ידעו לדבר את השפות של האינדיאנים, קיוו לחסוך זמן יקר אם לא יהיה צורך לקדד את המסרים. ואז התברר שלא היו מילים בשפת האינדיאנים למפציץ אווירי או למטוס תקיפה, לנושאת מטוסים, למשאבת דלק, ולעוד הרבה מושגים שהיו בשימוש בחיל האוויר.

 

כמעט כל מבחני האינטליגנציה הניתנים לבני אדם תלויים ביכולת להבין מידע כתוב (קריאה) או ביכולת להבין מידע מדובר. כך צריך להיות בתרבות שלנו. אם יכולת הקריאה איננה קיימת, ברור שהיכולת לבטא אינטליגנציה אינה קיימת אף היא. ברור שאם חומר קריאה לא קיים או אם לא קיימת היכולת לקרוא את החומר, התהליך הלימודי לא יתבצע ויותר חשוב מכך, היכולת לקלוט ידע מצטמצמת או לא קיימת כלל. ברור שמצב כזה יתבטא באינטליגנציה נמוכה.

 

היכולת להשתמש בשפה היא כלי חשוב ביותר. היכולת להביע אינטליגנציה קשורה אם כן ביכולת ההבעה בשפה. לא קיים מבחן אינטליגנציה תקף לילדים מתחת לגיל שנתיים וחצי. אפשר לתת לילד בן שנתיים וחצי את מבחן האינטליגנציה של סטנפורד-בינה, ולקבל תוצאות שיוכלו להיות תקפות גם מאוחר יותר, בחייו הבוגרים. אולם, ככל שעולה היכולת להשתמש בשפה, התוצאות במבחנים הללו יהיו תקפות יותר.

 

מובן מאליו שהשליטה בשפה הנדרשת מהילד במבחני האינטליגנציה עולה מדי שנה. ברור אם כן, שאם יכולתו המילולית של הילד גבוהה יותר מזו של בני גילו, הוא ייחשב לנבון יותר משאר הילדים. ברור לחלוטין שהיכולת לקרוא בגיל צעיר קשורה למדד האינטליגנציה. בסופו של דבר, אין זה חשוב אם היכולת להביע אינטליגנציה הינה מבחן תקף לאינטליגנציה עצמה - זהו המבחן היחיד שעל פיו נמדדת האינטליגנציה. ככל שהילד ילמד מוקדם יותר לקרוא, הוא ילמד מהר יותר לקרוא ויקרא טוב יותר.

 

אלו הן כמה מהסיבות שבגללן הילד צריך ללמוד לקרוא בגיל צעיר:

 

1. צימאון לידע

פעילות היתר של הילד בן השנתיים או השלוש היא למעשה תוצאה של צימאונו הגדול לידע. אם תינתן לו ההזדמנות להרוות צימאון זה, לפחות למשך זמן מה, הוא יהיה פחות היפראקטיבי, יהיה קל יותר לשמור עליו מפני פגיעות, והוא יהיה הרבה יותר פתוח ללמוד על העולם הסובב אותו ועל עצמו.

 

2. סופג ידע

יכולתו של הילד לספוג ידע בגיל שנתיים-שלוש היא הגבוהה ביותר והיא לא תהיה כזו לאורך זמן. ילדים שלומדים לקרוא בגיל צעיר סופגים יותר ידע מהילדים שכל ניסיונותיהם ללמוד בגיל זה נתקלים בסירוב.

 

3. לומד יותר בקלות

קל יותר בגיל זה ללמד את הילד לקרוא. ילדים שלומדים לקרוא בגיל צעיר מאוד מבינים טוב יותר מילדים שלא למדו לקרוא בגיל זה. מעניין להקשיב לילד בן שלוש שקורא בהגייה נכונה ובאינטונציה נכונה בניגוד לילד ממוצע בן שבע שקורא כל מילה בנפרד ואיננו מתייחס אל המשפט הכולל.

 

4. קריאה מהירה

ילדים שלומדים לקרוא בגיל צעיר מאוד קוראים מהר יותר ומבינים יותר מילדים אחרים. הסיבה לכך היא שילדים צעירים פחות חוששים מן הקריאה ואינם מתייחסים לקריאה כאל נושא של הפשטות מפחידות. ילדים קטנים מתייחסים לקריאה כאל דבר מופלא ומרתק בעולם מלא בדברים מעניינים שצריך ללמוד אותם. הם קוראים באופן פונקציונלי, וטוב שכך.

 

5. והכי חשוב: הכל מאהבה

אחרון אחרון חביב ולא פחות חשוב מכל הסיבות שנמנו לעיל - ילדים אוהבים לקרוא בגיל צעיר מאוד.

מתוך הספר "כך תלמדו את תינוקכם לקרוא" מאת גלן דומן וג'נט דומן, תרגום מרים שפס, הוצאת חדקרן