שמעתי את מייקל צ'פמן לראשונה בשנות השבעים, בראש פינה. הייתי אחרי סיפור אהבה שנגמר, וגרתי לבדי בוואדי. היה לי טייפ נייד קטן וכמה קלטות. הקלטת שהתנגנה יותר מכולן היתה זו עם האלבום הנפלא של מייקל צ'פמן "Fully Qualified Survivor", ובגלל מצבי הנפשי השיר "Kodak Ghosts" דיבר אליי כאילו אני כתבתי אותו.
הנה מעין תרגום חופשי: "כלום לא נותר, חוץ מלשבת עם הכלב, להביט בעננים ובמזג האוויר, מאז שאת הלכת את יודעת, זה לא קל, אבל סוף סוף אני מצליח את הבדידות להעביר". והגיטרה האקוסטית בסוף זורמת צלולה כמו המים במעין הסמוך.
קאדו לייק זה אגם גדול פראי בטקסס, שמו ניתן לו עם שם של שבט הקאדו האינדיאני שחי לחופיו עד המאה ה-19. זה אגם ביצתי מלא בצמחיה עבותה, ומינים רבים של ציפורים ודגים. אני מדמיין את מייקל יושב שם בפתח בקתת עץ קטנה, בשעת זריחה, אחרי לילה ללא שינה, מדורה קטנה דולקת באור השחר העולה, והוא פורט בשקט את הזרימה של המים, את מעוף הציפור, את הרוח בענפי העצים.
כמו בקטעי נגינה רבים שלו, מייקל מכוון הגיטרה לאקורד מסוים, והיא נשמעת גדולה ומצלצלת כמו סימפוניה שלמה. אני משתמש בקטע הזה לא מעט בתכניתי "זה המקום".
אחד מהשירים הכי ידועים והכי יפים של מייקל צ'פמן: "זו דרך ארוכה מכאן למטה אל הים, אבל זו הדרך היחידה לשמור על אהבתך איתי, כשהמים פוגשים את העצים, והעשב הגבוה נהפך לחול, ציפורים כחולות מדלגות על גלים, כמו יהלומים בידייך או שמא זה הוא שוב הדמיון שלי?". ואני בדמיון שלי לא יכול שלא לראות שוב ושוב את הגליל העליון. מבחינתי מייקל הוא בכלל מצפת.
בלדת עם מקסימה וצובטת לב, רגע לפני פרידה: "אז עכשיו אני אומר שלום, למרות שאלוהים יודע שאני לא רוצה, אני לא יודע מתי זה יקרה שוב, שאראה אתכם". מייקל צפמן יבוא ויילך וסיבוב ההופעות הנדיר שלו בישראל יתפוגג כחלום, כמו כל דבר בחיים. אני לא חושב שכדאי להחמיץ את הרגע הזה שלו כאן. אני בטח הולך להיות בכול ההופעות.
בנאי וצ'פמן ייצאו יחד לסיבוב של ממש במשך ארבעה ימים באוקטובר. צ'פמן יספק את המופע המרכזי ובנאי יחמם. השניים יופיעו רק במקומות קטנים ורק עם הגיטרה האקוסטית. ב-20 באוקטובר יופיע צ'פמן באוזן-בר בתל-אביב, למחרת באוגנדה שבירושלים, ב-22 באוקטובר ייערכו יגיעו למועדון הג'אז שבמצפה רמון, למחרת יופיעו בפאב החסידה שבפרדס חנה וב-24 באוקטובר ייערך המופע האחרון בחמדת ימים שבאמירים.